מאגר סיפורי מורשת

ילדותי עברה עלי במצרים, שם הלכתי לבית הספר היהודי והיינו שייכים לקהילת האשכנזים באלכסנדריה. היו לי חברות ובובה אחת שאהבתי מאוד.

עם עלייתו של נאצר ימ"ש לשלטון, היינו היהודים בסכנה חיים גדולה. הורי יחד עם עוד יהודים רבים החליטו לברוח. וכך עם מספר ארגזים בודדים יצאנו בחשאי באחד הלילות. נאלצנו להשאיר את כל רכושנו: הבית בו גרתי, הכסף וכל החפצים יקרי הערך. הבובה היקרה שלי לא יכלה לבוא אתנו ונאלצתי להשאיר אותה.

היגרנו לברזיל, שם גרנו בבית הסבים שלי, בית מאוד גדול ושם אני גרה עד היום.

בבית הספר היהודי למדתי עם בנות שהיו קטנות ממני בשנתיים בגלל שלא ידעתי את השפה. בתחילה, לא השקעתי בלימודים ולא אהבתי את הכיתה כי הבנות היו קטנות. ב"ה שה' חנן אותי בראש טוב וכך הצלחתי להשלים את החסר וקפצתי כיתה לבנות גילי. הייתי תלמידה מצטיינת. גדלתי והמשכתי את לימודי בתיכון ואחר כך בסמינר.

הייתי מורה לעברית, ויחד עם זאת למדתי במקום לימודים אחר את מקצוע הכימיה שאותו אהבתי. עם השנים השקעתי רבות בהתקדמותי, וכיום אני פרופסור לכימיה ומשמשת כמרצה וחוקרת באוניברסיטה.

התחתנתי בברזיל עם בעל איטלקי. עברנו דירה לאיטליה, למשפחה של בעלי, ושם נולד בננו הראשון (איבו).

לאחר שנתיים באיטליה חזרנו לברזיל, ונולד בננו השני מרדכי. כשהבן הבכור היה בגיל 6 והבן השני בגיל 2.5 נפטר בעלי ע"ה ממחלה קשה.

הקשר שלי לרבי:

יש לי בן וארבעה נכדים חב"דניקים. הרבי בשבילי הוא דמות מופת שאני מאוד מעריכה ומעריצה אותו. הרבי הוא יועץ ומורה דרך לרבים.

חפץ יקר לי ביותר:

כשהייתי בחורה זכיתי בתחרות ציור במקום ראשון וקבלתי ספר תנ"ך. ויש גם צמיד שבעלי ע"ה נתן לי במתנה.

תשע"ה, 2015