מאגר סיפורי מורשת

שמי דביר ברייס, אני לומד בכיתה ו' בבי"ס "אהבת יצחק" בישוב כוכב השחר. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ראיינתי את אבי אריאל וכתבתי את סיפור חייו, אותו אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית.

אבי אריאל ברייס נולד בישראל לאמו מריאן ולאביו אליעזר. לאבי אח ששמו יוסי ואחות ששמה טליה.

אבי מספר: "כשלמדתי בכיתה ג' בנו ישוב חדש בשומרון ושמו "יקיר". משפחתי ואני היינו בין מקימי הישוב. למדתי בבי"ס יסודי בקדומים אלון מורה, נסעתי באוטובוס עם כל החברים שלי, כל יום הלוך וחזור. הכבישים בישוב לא היו סלולים, היו כבישי חצץ. הייתה תחושה של חלוציות. זכור לי שהתקיים מבצע של שתילת עצים סביב כל הישוב. העצים היום גבוהים מאוד. הנטיעות היו חוויה כל שנה.

בקרבת הישוב היה בסיס צבאי. החיילים היו מתאמנים עם טילים אמיתיים נגד מטוסים. אנו ילדי הישוב היינו עולים על ההר מול הבית, משחקים יחד עם החיילים, מטפסים על משאיות של טילים, כאשר מטוסים של חיל האוויר היו צוללים מעלינו והרעש היה נוראי. חוויה נוספת שהייתה לנו, מטווח ירי ברובים בסמוך לישוב. היו לוקחים את האימהות שלנו ומאמנים אותן לירות. סבתא ירתה בעוזי. פעם, אחת האימהות שינתה את הרובה למצב אוטומט. היא נבהלה וסובבה את הרובה לכיווננו, מרוב פחד כמעט ירתה בנו. היום היא סבתא להרבה נכדים.

סבא וסבתא שלי גרו באנגליה הם היו מבקרים אותנו בחופש הגדול ובחגים. קיץ אחד, כשהייתי בכיתה ד', טסתי אליהם לבד, במטוס לאנגליה. הייתי שם כל הקיץ וחזרתי לבד במטוס. פינקו אותי עם פחיות של קולה "פפסי", שהיו המצאה חדשה.

למדתי בישיבה תיכונית "מדרשיית נעם" בפרדס חנה. אחי יוסי ברייס למד איתי באותה ישיבה והיינו בפנימייה. בישיבה אצלנו היה מאוד מיוחד החנות וההצגה בפורים. פעם אחת בהצגת פורים נחת אצלנו מסוק. החבר'ה מכיתה י"ב קפצו ממסוק ועשו סנפלינג, כך נפתחה ההצגה.

בשבילי הדבר המיוחד ביותר היה התנדבות. התנדבתי, הייתי חונך של אדם עיוור עם מוגבלות שכלית, שמו יוסי. הוא היה כל היום שוכב במיטה ולא זז. היינו חברים, נסענו יחד באוטובוס כדי לפגוש עיוורים אחרים וליצור קשרים. היינו אוכלים יחד דברים טעימים (פלאפל, פיצה גלידה ושווארמה).

תקופת החתונה

אחרי השירות הצבאי למדתי תורה ב"מכון מאיר" בירושלים במשך כשנתיים. אימא למדה ב"מכון אורה" שנמצא לא רחוק ממכון מאיר. נפגשנו בשיעור של הרב אבינר. חברה של אימא שידכה בינינו. התארסנו שלושה חודשים אחרי שהכרנו. התחתנו שלושה חודשים אחרי האירוסים.

בתחילת הנישואים, במשך כשלוש שנים גרנו בישוב "פסגות" שם נולדו שני ילדנו: שירה ומאור. אחר כך עברנו לישוב "כוכב השחר" בו אנו גרים כעשרים שנה. פה נולדו ב"ה מתניה, רננה ואתה דביר."

אבי עובד במועצת בנימין בתפקיד מנהל מחלקת יזמים.

הזוית האישית

דביר הבן המתעד: לראשונה שמעתי מאבי את סיפור ילדותו. שמחתי לשמוע ולהכיר חוויות מילדותו.

דביר ברייס בכיתה ו' בישוב כוכב השחר תשפ"ג