מאגר סיפורי מורשת

שמי אורין, תלמידת כיתה ה'1 בבית הספר בן צבי ברחובות. אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרת התכנית אני מתעדת את סיפורו של סבי: ראובן גרמדייט.

סבא ראובן גרמדייט מספר את סיפורו:

נולדתי באתיופיה בכפר וולקיט, שם גדלתי עד גיל 22.

היו לי חברים מהשכונה בה גרתי, היינו חולבים פרות, היינו שומרים על כבשים ועוד דברים משותפים. לפעמים, היינו תופרים בגדים או שהיינו תופרים כדורים. אז לא היו כדורים למשחק כמו היום אז מבדים וסמרטוטים הכנו כדורים למשחק. היינו משחקים כמו שבויים, כדורגל, מחניים ועוד.

במשפחתי, היינו מכינים לבד את הלחם, את המזון וגם את השתייה – הכל הכנו לבד. לא היה לנו חשמל, בערב שבת הינו מדליקים נרות עם בגדים שעליהם דבש וכך היינו מדליקים נרות שבת כל השבת. היינו עושים קידוש לשבת עם טלה (סוג של שתייה). המנהג היה מנהג של כבוד להורים: תחילה, ההורים היו אוכלים ארוחת ערב והילדים היו עומדים עם נר, אחרי שהם סיימו הם ברכו את הילדים ואז הילדים היו אוכלים.

כיבוד הורים היה מאוד חשוב לנו.

היינו אוכלים עם הידיים כי לא היה סכ"ום וגם לא הו לנו צלחות. היינו אוכלים במסואוו (סוג של שולחן).

הבית היה גדול והוא היה בנוי מקש. היינו שישה ילדים, שלוש בנות ושלושה בנים. לא היינו לומדים בבית הספר, היינו מטפלים בחיות כמו למשל: פרות, כבשים כמו כן עסקנו בחקלאות, היינו זורעים וקוצרים את החיטה והשעורה מהם הכנו את הלחם. היינו בונים מחסן ושם היינו שמים את החיטה והשעורה בנפרד. היינו עושים משמרות עם האחים שלי.

היה קשה, כולנו עבדנו, היינו צריכים להקשיב להורינו והיינו עושים את  העבודה במקום ללמוד בבית הספר בגלל שלא היה בימינו בתי ספר.

בשנת 1978 ירדתי לסודן עם המשפחה. הייתי בסודן במשך שלוש שנים.

הכרתי את אישתי דרך ההורים, דרך המשפחה, אחרי זה התחתנתי איתה בסודן. אני נשארתי שם יחד עם אישתי, אחים שלי ואימא שלי. לאחר מכן נשארתי שם לבד. עליתי יחד עם חברים לישראל, הפלגנו באונייה עד לאילת ומשם טסנו לשדה תעופה בן גוריון ואז לקחו אותנו באוטובוס למרכז קליטה בבאר שבע.

המשפחה שלי הייתה באופקים וחיכיתי לראות אותם. נפגשתי איתם ועם אישתי באופקים שם התגוררנו. בשנת 1985 עברנו לגור בקריית גת. היה לי קשה בהתחלה בתור עולה חדש, אבל התגברנו. הקושי היה בעיקר עם השפה ולדעת להסתדר ביום יום. למדתי באופקים באולפן במשך חצי שנה ואחר כך הלכתי ללמוד מקצוע – מסגר. עבדתי בשב"ס ברמלה.

אורין בילדותה עם לבוש אתיופי מסורתי

סבא ראובן עם אורין וחברותיה בבית הספר במהלך התוכנית

הזוית האישית

אורין הנכדה: הייתה לי חוויה מהנה, שמחתי על ההזדמנות שסבא שלי הגיע לבית הספר וראה איפה אני לומדת. הוא הכיר את החברים שלי וסיפר לנו את סיפור חייו. אני גאה בו שלמרות כל הקשיים שעבר הוא הצליח להתקדם והקים משפחה נפלאה. אני אוהבת אותו ומאחלת לו הצלחה ובריאות איתנה.

ילדי הקבוצה שעבדו עם אורין והסבא: היה מעניין מאוד, אהבנו לשאול שאלות והתעניינו ממש בחיים שהיו אז באתיופיה.