מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דליה בגלל שאחותי צילי בחרה ורונית בגלל אמא שלי שרצתה לזכור את אבא שלה שקראו לו אהרון. אהרון – רון – רונית. נולדתי בבי"ח דג'ני ביפו בשנת 1963. ההורים שלי, יונה ויורם גרינבלט, נולדו בפולין. אבא שלי עבר עם משפחתו לרוסיה ממש לפני מלחמת העולם השנייה ושירת בצבא האדום. הוא נלחם בנאצים בזמן המלחמה. הוא היה חלוץ בצבא האדום.

אמא שלי הייתה בת תשע כשהתחילה המלחמה היא חיה אז בוורשה ובמלחמה בגטו ורשה. לאחר שהתייתמה ברחה מהגטו ועברה את המלחמה לבד. לאחר המלחמה היא פגשה את אבא שלי. הם התחתנו והולידו שני ילדים בפולין: את אחותי צילי ואחי זוהר. הם עלו לארץ בשנת 1957. לאחר כמה שנים אני נולדתי, בארץ. בגיל שנה עברה משפחתי לבאר שבע.

סבתא דליה במצפה אמירים

אין דבר העומד בפני הרצון

לאחר מלחמת העולם השנייה לכל החברים של ההורים שלי, כיוון שלא היו להם משפחה, קראנו "דודים". זוג דודים שכזה נחמה ושמוליק אולשטיין ז"ל, גרו באמירים. הם עלו לארץ באוניית "אקסודוס" לפני קום המדינה כשהבריטים תפסו והעבירו אותם לקפריסין. בקפריסין הבן הבכור שלהם, בועז, חלה במחלת פוליו. בועז אמר שהוא רוצה להיות טייס. כולם סביבו צחקו הרי הוא לא יכול להתגייס לצה"ל ובטח לא יכול להיות טייס, אמא שלו אמרה אין דבר כזה אם תרצה אתה יכול לעשות הכל. לימים הוא עבר לקנדה למד את מקצוע הטייסות והיה מדריך טייסים למטוסים קלים. אפילו בצה"ל הזמינו אותו להדריך טייסים להישרדות בשטח.

כשהייתי בערך בת עשר אבי נפטר ואז בסוף שנת הלימודים עברתי לקיבוץ שובל ליד באר שבע. משם עברנו לרעננה למשך שנה ומשם עברתי לפנימיית "הדסים" עד שהתגייסתי לצבא. בצבא הייתי בחיל כללי במנהל הסגל ובמבצע שלום הגליל (הראשון) הייתי ביחידת נפגעי קצינים. לאחר הצבא התחתנתי וילדתי את בתי קרן-אור שהיא אמא של כפיר. התגרשתי והתחתנתי שנית לגיורא וילדתי את בני לי-אור. היום אני גרה בכפר סבא.

תמיד לימדתי את ילדי שאין דבר העומד בפני הרצון – וכל מה שהם רוצים הם יכולים להשיג. המוטו שלי – תתכונן לגרוע ביותר, תקווה לטוב ביותר ותלך בין הטיפות.

הזוית האישית

סבתא דליה רונית: היה כייף מאוד. תקווה אני כי כפיר נכדי ילמד כי אין דבר העומד בפני הרצון ויצליח בכל אשר יעשה.