מאגר סיפורי מורשת

דליה זבולון, אם לארבעה ילדים: ליזה, צחי, כרמית ואיתי שהביאו לה עשרה אוצרות (נכדים, שהגדולה בהם בת 25 והקטן בן שנה).

סיפור העלייה לארץ

חיים וטובה זבולון, ההורים של דליה, נולדו בבגדד, עיר הבירה של עיראק. לאביה היה כלבו גדול ויפה בשוק של בגדד. בכלבו מכרו כל מיני דברים לבית, זה היה כמו "המשביר" של היום. אמה היתה עקרת בית שסייעה מדי פעם בחנות.

הימים של הקמת המדינה היו ימים קשים עבור יהודי בגדד. מדי פעם היו הצקות ליהודים בשל עניין הקמת המדינה. הוריה של דליה החלו לחשוש וגם רצו לזכות לגדל את ילדיהם בארץ ישראל. לאביה, חיים, היה חלום לגור בארץ ישראל. לאחר זמן מה נפלה ההחלטה לעלות לארץ. למרות מצבו הכלכלי הנוח בבגדד, אביה ניסה בכמה דרכים לעלות לארץ. לאחר החלטה לעלות לארץ, הבינו שהמסע לא יהיה פשוט. אביה חיים ז"ל נאלץ להשאיר את כל רכושו בעיראק בכדי להגיע לארץ ישראל. בשל העניין הציוני והחשש מהסגרה לשלטונות, ההורים נאלצו  לנסוע לפרס (איראן), הם גרו שם מספר חודשים ומאיראן עלו לארץ.

ההורים הגיעו למעברת תלפיות בירושלים. דליה נולדה במעברה.

אביה, שהיה בוגר אליאנס בבגדד והיה אדם משכיל, לא מצא עבודה בארץ, אך בכוח הרצון שלו הוא הלך ללמוד הנהלת חשבונות והתחיל לעבוד במשרד החינוך. לאחר שמצא את העבודה במשרד החינוך, עברה המשפחה למקום דיור מרווח יותר בשכונת ממילא בירושלים.

ילדות – כוח רצון מנצח הכל

דליה מספרת כי תקופת ילדותה היתה התקופה היפה בחייה, ביחד עם עוד שישה אחים והורים מדהימים הם חיו במעברת תלפיות. ילדותה עברה עליה ברוגע ובכיף. היא נהנתה ממשחקי ילדות נהדרים: חמש אבנים, תופסת, מחבואים, חיי שרה.

דליה מספרת: "המשפחה שלנו היתה משפחה מסורתית. חגגנו את כל החגים ברצינות ולכל חג היתה אווירה חגיגית ומיוחדת. ההורים היו קונים לנו בגדים חדשים לכבוד החגים בייחוד בפסח וראש השנה. לכן מאוד אהבתי את החגים. אני זוכרת שכל ילדי השכונה היו מתקבצים בערבי החג ומשוויצים בבגדים והנעלים החדשים שקיבלו. בחג פורים אימא היתה תופרת לנו את כל הבגדים. לא כמו היום, שהכל קונים."

דליה למדה בבית ספר גאולים אשר בשכונת בקעה בירושלים. היא רכשה שם את ההשכלה היסודית ולאחר מכן עברה ללמוד בבית ספר חינוך. בשל המצב הכלכלי בבית והרצון ללמוד, דליה בחרה במסלול בו בבוקר עבדה כחניכה באוניברסיטה העברית בירושלים ובערב למדה.

דליה מספרת על כוח רצון אדיר שיש לה ללימודים והצלחה, כוח רצון זה בא לידי ביטוי בשגרה מאוד מפרכת עבור נערה – אך מאוד משתלמת. היא מספרת שאת כל הכסף שהרוויחה, מחצית נתנה להורים כדי לעזור בבית ומחצית לקחה לעצמה ולתחביבים שלה – בילויים.

דליה בצעירותה

בכל בוקר יצאה דליה לעבוד מהשעה 07:00 עד 15:00 ומיד מהעבודה רצה לרחוב הרב קוק, שם היה בית הספר בית חינוך ללימודי ערב. בנוסף דליה היתה גם בתנועת הנוער: 'הנוער העובד והלומד'. תקופה זו הייתה תקופה מאוד נעימה עם הרבה עשייה: לימודים, עבודה ובילויים. דליה מספרת כי היו לה חיי חברה עשירים, היא נהנתה לאחר הלימודים מסרטים, מסיבות וכן יצאה לטיולים עם תנועת הנוער. דליה מספרת שהיא התנדבה בקיבוץ בקטיפת פירות וירקות. החוויות היו מדהימות בתקופה זו. והם אלו שהכשירו אותה לחיים עצמאיים עם אופק וחזון להצלחה. דליה אמרה: "בעיקר למדתי לא לרחם על עצמי, וכל הזמן להיות בעשייה של לימודים ועבודה, כי זה המתכון להצלחה בחיים". במהלך כל חייה ועד עכשיו דליה מאוד עסוקה. היא עבדה גם ברשות השידור וגם מנהלת לשכה וגם בדואר.

דליה כיום

הזוית האישית

שני המתעד: מה למדתי מדליה? במהלך כל המפגשים עם דליה הבנתי מהן תכונות של חריצות והרצון לנצח את הכל באופטימיות וחיוך כפי שפגשתי בדליה. אני חושב שהיא ירשה את כל נושא האופטימיות מאבא שלה. הסיפור שבגיל מבוגר יחסית לעזוב את החיים הנוחים בבגדד ולהגיע לארץ להתמודד עם קשיי פרנסה ולהחליט שוב ללמוד – זה סיפור של כוח רצון שאני רוצה לקחת לחיי האישיים.