מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית צרפתי, השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, שושנה צרפתי. סבתא שושנה נולדה בשנת 1946 בטורקיה בעיר איסטנבול לבית משפחת בכר. היא עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 1955.

איך הומצא כובע הטמבל הישראלי?

משפחת הכובענים מטורקיה

אני שוש צרפתי נולדתי בתאריך  21.01.46, באיסטנבול שבטורקיה. בשנת 1955 עלינו לארץ ישראל. לסבא שלי היו שמונה ילדים וכולם התפרנסו ממקצוע הכובענות. כשמלאו לי עשר, למדתי גם אני את מקצוע הכובענות והצטרפתי למקצוע המשפחתי.

כך חיינו בטורקיה כל השנים והתפרנסנו בכבוד ממקצוע הכובענות. עד שבילדותי, התחילו פרעות ביהודים. אבי, מטעמי ציונות החליט לעלות לארץ ישראל.

העלייה לישראל והחיים במעברה

בשנת 1955, עליתי עם משפחתי לישראל, הייתי ילדה בת תשע. כאשר הגענו לארץ, עברנו להרצליה, למעברה שנקראה בשם "שובקי". לימים, המעברה הפכה לשיכון, אותו אבי ייסד ובנה. היום נקרא יד התשעה.

קישור לסרטו מארכיון הסרטים הישראלי – תושבי מעברת שובקי עוברים לשיכון קבע בהרצליה

ממשיכים לשמור על המסורת המקצועית

באותה תקופה, דוד שלי שלח לנו את מכונות התפירה מטורקיה, כדי לתפור כובעים. כולם בשיכון הכירו אותנו כמשפחת בכר, משפחת הכובענים. לכובעים שתפרנו, קראו בהתחלה כובעי בכר ולימים הפכו להיות "כובעי הטמבל", המפורסמים.

באותה תקופה, נהגו להזמין מאתנו כובעים שיישלחו לקיבוצים ולמושבים. היו גם בנקים שביקשו כובע טמבל בצבע, כחול לבן. אז, אבא שלי מצא את הקריקטורה שצייר, הקריקטוריסט דוש  – את שרוליק, האזרח הישראלי הטיפוסי עם כובע טמבל. דמותו של שרוליק, הודפסה ע"י אבי על  כובעי הטמבל, שהפכו לכובעי "שרוליק". את הכובעים תפרנו גם לצבא ולעוד ארגונים. ככה המשכנו לעבוד עד שהוריי, אסתר ומשה נפטרו.

עד היום, דוד, אחי, ממשיך לשמור על המסורת המקצועית של משפחתנו ועוסק במקצוע הכובענות ובייצור כיפות.

 דוגמא לכובע טמבל שלבשו אז

הזוית האישית

עמית צרפתי: שמחתי לשמוע על המקצוע שעבר במשפחתי כמה דורו – הכובענות.