מאגר סיפורי מורשת

שמי שוסטרמן לב. נולדתי במולדובה ב1947.

השם שנתנו לי אבא ואמא הוא זלמן לייב. זלמן, זהו השם של סבא שלי ולייב זוהי האות הראשונה של השם של סבתא שלי, סבתא לאה.

ארץ מוצאם של הורי משה שוסטרמן, ואמא שלי אידה שוסטרמן, היא מולדובה, רפובליקת מולדובה היא מדינה במזרח אירופה, בין רומניה ואוקראינה. מרבית השטח של הרפובליקה של מולדובה היה חלק מהנסיכות הרומנית מולדובה ושל רומניה בתקופות רבות בעבר ותחת שלטון רוסיה בשנים 1812–1918 וברית המועצות בשנים 1940–1941 ו-1944–1991. (ויקיפדיה).

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוריי היו במחנה ריכוז באוקראינה.  ב1945 הגיע הצבא הרוסי ושיחרר אותם, והם עברו לגור באוקראינה. גדלתי בידינץ שבמולדובה עם קהילה יהודית גדולה, ולמדתי בבית יסודי בשפה הרוסית. בקהילה היהודית האימהות לרוב היו עקרות בית, והילדים עד גיל שבע, לא הלכו למסגרות. כך אני הגעתי לכיתה א' מבלי לדעת את השפה הרוסית.

בילדות, שיחקנו כדורגל מכדור שהכנו מסמרטוטים, וקשרנו אותו עם חוטים.  בנוסף שיחקנו מחבואים, מלחמה: חלק רוסי וחלק גרמני. את המשחק מלחמה שחקנו תקופה קצרה  לאחר מלחמת העולם השנייה, ושחקנו גם באקדחים מעץ.

אבא שלי היה חייט ואבא שלו, גם הוא היה חייט. לסבא הייתה מכונת תפירה גרמנית, על המכונה היה כתוב:singer, כשסבא נפטר המכונה עברה לאבא שלי, וכשעלינו לארץ אבא הביא את המכונה לפה. אחרי שאבי הפסיק לתפור הוא הביא את המכונה לשכנים במתנה.

הזווית האישית

הזווית האישית של טל: היה לי מאוד כייף והכיר ולדעת עוד פרטים על המשפחה שלי.

הזווית האישית של סבא: היה חשוב להעביר מסר לדור הבא, כדי שידעו את כל הסיפור על הדור שלנו, ויישאר להם זיכרון מאתנו.