מאגר סיפורי מורשת

שמי אור גולדברגר ובמסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, נפגשתי עם דודתי שסיפרה לי על סבתי:

סבתי נעמי גולדברגר ז"ל לבית יונס נולדה בחיפה ישראל, בתאריך ב-27.7.1938 בשעה 23:45. חצי שעה אחריה נולד אחיה התאום בתאריך 28.7.1938 בשעה 00:15. 

הוריה הוגו ואוטי יונס הספיקו לברוח מגרמניה, ועלו לארץ בלי כלום. הם התיישבו בשכונת "אחוזה" בחיפה, אז שכונה יהודית מבודדת. זו הייתה תקופה בה האנשים והילדים גרו במה שנקרא היום "בית חולים כרמל הישן", והגברים יצאו להגן ולהילחם על הבית. 

סבתי למדה בבית הספר זיכרון יוסף עד כיתה ח'. בשלב זה, רק התלמידים שחשבו שיש להם יכולת לסיים בית ספר תיכון, המשיכו ללמוד. אז הוחלט שסבתי תפסיק את לימודיה, ותעבור ללמוד בבית ספר מקצועי להיות תופרת. אחיה התאום המשיך ללמוד בבית הספר העיוני. ההחלטה הזו השאירה בה משקע כבד, וליוותה  את הקשר בין האחים התאומים לאורך חייהם.

סבי ז"ל אוטו (צבי גולדברגר) עלה עם משפחתו בשנת 1950 מרומניה משפחתו הייתה ציונית וחלומו היה להיות צבר. סבתי ז"ל פגשה את סבי ז"ל בים. מכיוון שסבתי אהבה ללכת לים עם חברות, חבורת הבנות פגשה חבורה של בנים, עולים חדשים מרומניה .

כשסבי עלה לארץ היו העולים מרומניה מושא לצחוק של הצברים, הרבה בדיחות היו אז "על חשבון" העולים החדשים מרומניה. לכן סבי הופתע שהצברית, סבתי נעמי, נענתה לחיזוריו. 

סבי וסבתי התחתנו ב – 26.11.1956 בגינת הוריה של סבתי. מסיבת החתונה הייתה צנועה, את האוכל הכינו המשפחות משני הצדדים. 

התקופה בארץ הייתה תקופה של צנע, והם גרו בדירה, והשכירו חדר אחד על מנת ליצר עוד הכנסה.

כשנולד בנם הבכור רון ב-10.1.1962, חברה של סבתא מאוסטרליה, נהגה לשלוח להם לארץ, מוצרים בסיסיים של תינוקות. סבא שלי עבד רוב חייו כחרט וכרסם במפעל סולתם, וסבתי הייתה זבנית בחנות בגדים רוב חייה.

סבי וסבתי גידלו את שלושת ילדיהם בחיפה בבית פתוח וחם, שהיה תמיד מקום להתכנסות. כל החברים של הילדים שלהם ידעו שאצלם בבית, תמיד מתקבלים בלב גדול ופתוח, ותמיד יש אוכל טוב ומיטה חמה. בית שציונות, אהבת הארץ, אהבת האדם, ועזרה הדדית היו דרך חיים, על פיה גדלו שלושת הילדים.

רון גר בקריית אתא, ולו ארבעה ילדים: מתן, עומר, שחר ואור, ונכד אחד ששמו איתמר. אורית גרה בחיפה ולה שתי בנות אריאל והדר. אבי גר בקריית אונו ולו שתי בנות רומי וגילי.

עד שסבתי חלתה הייתה המשפחה מתכנסת כל סוף שבוע בביתה. אוכלת, נהנית ושמחה יותר מתמיד.

הזווית האישית

אור: נהניתי מאוד לעבוד עם דודתי, ולשמוע את סיפורה של סבתא נעמי ז"ל.

דודתי אורית: נהניתי להיפגש עם אור בבית הספר ולחוות את הפרויקט, ולשתף אותו בסיפור חייה של סבתו. .