מאגר סיפורי מורשת

שמי רועי דולב, בחרתי לעשות את העבודה על סבא שלי, יאיר רגב ז"ל – סיפור זה מוקדש באהבה לזיכרו.

בית ההורים

באחד בינואר 1942 נולד בבגדאד סבא שלי סבאח סמוכה. בבית דיברו בעיקר ערבית, אך גם קצת עברית. לסבא שלי ארבע אחיות ואח אחד. סבא שלי היה השלישי ולפניו היו שני בנים. אברהם וסבאח, כשאברהם היה בן שנה וסבאח בן שלוש, אימא שלהם, נזימה נכנסה להריון עם סבא שלי וזמן קצר לאחר מכן סבאח חלה בטפיל ולצערי, נפטר. בזמן שהייתה בהריון, אימא שלהם חלמה חלום שסבאח יורד אליה מן השמיים כמלאך ואומר לה לקרוא לתינוק שלה סבאח וכך היה.

לאמו קראו נזימה (ניצה) ולאביו קראו סלים (שלום) לאחיו קראו אברהם ולאחיותיו קוראים זמירה, נורית, עמליה ואביבה.

סיפורו של סבי יאיר רגב ז"ל, מהחומר הכתוב שמצאתי בו הוא כתב וסיפר את סיפור חייו

"היינו משפחה מאוד עשירה בעיראק, סיפר סבא. גרנו בבית ששימש בעבר כבית ספר עם בערך עשרה חדרים וארבע קומות (קומת קרקע, מרתף, קומה שנייה וגג) הבית היה ממוקם בשכונה יהודית יוקרתית ברחוב מסעודה שם טוב. אני זוכר שבקיץ ישנו כל האחים על הגג עם מיטות כילה כדי שלא יכנסו יתושים ובחורף כשירד גשם ישנו במרתף. קומת הקרקע כללה מטבח ומחסן, למחסן היו מגיעים כל מיני סוחרים שהביאו על חמור שקי סוכר, קמח אורז ועוד כל מיני מצרכים. בקומה השנייה היו החדרים שהוסבו מכיתות לימוד לחדרי שינה. הבית היה מיוחד במינו. היה בנוי כך שהתקרה רק לחדרים והגשם ירד לתוך הבית וחלחל ונבלע בקרקע. בבית הועסקו מנקות ועובדות מטבח שרובן היו ערביות. סבתי ואמי הפעילו אותן, השגיחו עליהן ושילמו את שכרן. אני זוכר איך כל הילדים ובני הדודים ישבו בחצר הפנימית של הבית שיחקנו יחדיו, החיים בעיראק זכורים לי כמאוד טובים.

זיכרון ילדות

אני זוכר שלילה אחד התעוררתי מאור פנסים על הבית שלנו ולא הבנתי את משמעות המעשה, אחר כך כשכבר עלינו לארץ נודע לי שאלו היו אנשים אשר חיפשו פעילים של התנועה הציונית.

 סבי יאיר בילדותו

מכיוון שהבית היה גדול גרנו כל המשפחה הגדולה ובני דודים ביחד ואהבנו לשחק בחצר הפנימית, בנוסף רכבנו על אופניים בתוך הבית". סבא אהב לשחק שש בש ומחבוסה בילדותו ולימים הפך ל"מאסטר", הוא לימד אותי ואת אחיותיי לשחק שש בש ומחבוסה.

המאכלים האהובים עליו היו טביט, קיצ'רי וממולאים שאמו הייתה מכינה, עד היום כל פסח אני, אימא שלי ואחיות שלי מכינים את הממולאים ביחד.

מהכתבים שמצאתי בהם סבא מספר על בית הספר

"אחרי העלייה לארץ למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי ב' שלימים הפך לבית ספר אשכול, בית הספר ממוקם גם ברחוב נורדאו. בבית הספר העממי היו לי הישגים בינונים והצטיינתי בריצת 60 מטר ובקפיצה לרוחק, בכיתה ח' קפצתי 4.95 מטרים.

הייתי נותן שיעורים פרטיים בכדי לממן ציוד לימוד וקיבלתי על כל שיעור לירה, את שאר הכסף ששמרתי חסכתי כדי ללמוד בבית ספר תיכון "מאוחד" ברחובות שלימים הפך ל"דה שליט" (מכיוון שלא היה בית ספר תיכון בנס ציונה) במהלך שנות לימודיי בתיכון עברתתי את שם משפחתי מסמוכה לרגב. במקביל ללימודיי בתיכון הייתי קצת ספורטאי ושיחקתי בקבוצת הנוער לכדורגל "סקציה נס ציונה". במקביל הייתי חניך בתנועת "הנוער העובד" וכשהתבגרתי הפכתי גם למדריך".

סבא יאיר עם חבריו 

מהכתבים שמצאתי בהם סבא מספר על העלייה ארצה

"המשפחה שלנו עלתה לארץ ביוני 1951 יחד עם רוב יהודי עיראק במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". רוב העשירים מבין יהודי עיראק לא רצו לזנוח הכול מאחור וגם אנחנו לא, כדי לשכנע את היהודים האלו לעלות לארץ, הונחה פצצה ברחוב מסעודה שם טוב. אנחנו כמו רוב יהודי עיראק הנחנו שהפצצה הונחה שם על ידי ערבים, אך יותר מאוחר בארץ נודע לנו שהפצצה הונחה על ידי פעילים מהתנועה הציונית בכדי להפחיד אתי העשירים כדי שהם יעלו לארץ.

סבי ואבי השאירו בבגדאד את חנות הזהב שלהם ואת דירתם. השלטונות בעיראק איימו על העולים שאם ימצאו אצלם כסף, תכשיטים או כל דבר יקר פרט לבגדים שלהם הם יישבו בכלא שנים רבות ותבוטל עלייתם לארץ. לכן לא העזו לקחת או להחביא בבגדיהם. אחותי הכי קטנה הייתה בת ארבעה חודשים ולא העזנו להחביא בסל שלה משהו כדי שלא ייקחו אותה.

מארגני המבצע הצליחו להבריח לישראל קצת כסף וכשהעולים הגיעו חילקו להם קצת כסף כדי שיהיה משהו להתחיל איתו. אח יותר צעיר של אבי הציע לנו לבוא לנס ציונה כי הוא היה שם כבר כמה חודשים והוא מרוצה.

אחרי שהגענו לישראל ועברנו בשער העלייה בעתלית בקשנו לבוא לנס ציונה והגענו למעברה שהוקמה איפה שהיום ממוקם מרכז ה"ישפרו סנטר" (שופרסל).

למשך ימים אחדים גרנו באוהל שמונה נפשות אבי ואמי, אחי, אחיותיי ואני. לאחר כמה ימים הגיע האדם אשר הבריח את הכסף וחילק למי שהיה במעברה. הכסף הזה שימש אותנו לקנות דירה קטנה ברחוב נורדאו 55 בדירה היו שני חדרים, שירותים, מקלחת ומטבח קטן מאוד הדירה הייתה בגודל 48 מ"ר בשביל 10 נפשות. בחדר אחד ישנו סבי וסבתי ובחדר שני ישנו אבי, אמי, אחי, אני ואחיותיי. הכניסה לבית כללה מרפסת קטנה. אבא שלי שהיה אז בן 48 פתח חנות יקרות קטנה בחצר הבית, בפינת החנות היה יושב סבי ועובד בעבודות שלימד את עצמו נגר, סנדלר וחייט בכדי לפרנס את המשפחה. בחופש הגדול ולפעמים גם בימי חג הסכמתי לאבא שלי להעיר אותי בארבע בבוקר כדי לנסוע לשוק ברחובות ולקנות סחורה לחנות".

 סבי בצעירותו

מהכתבים שמצאתי בהם סבא מספר על השירות הצבאי

"בשנת 1961 התגייסתי לצה"ל לתקופה של שנתיים וחצי לשירות חובה, בשנת 1964 השתחררתי. מאחר שהייתי מדריך בנוער העובד גויסתי לשמש מדריך בכלא ארבע בצריפין כדי לסייע לכלואים שערקו משרות צבאי או עשו עברות ונכלאו בגללן בכלא. אחרי כשנה בשרותי בכלא זומנתי לשיחה אישית עם מפקד הבסיס סא"ל דוד מרגלית. הוא שוחח איתי קצת על עבודתי בבסיס ועל החיים שלי בכלל ואמר לי ששמע שאני מעוניין ללמוד בשלוחה של האוניברסיטה העברית ברמת אביב. אמרתי לו שאני עובד במשמרות של 48 שעות ברצף, מה שמקשה על למידה באוניברסיטה.

המפקד שהבין את מצוקתי קבע לי משמרות יומיות מ 7:30 עד 16:00 כדי שבערבים אוכל לנסוע מצריפין אל האוניברסיטה. אחרי שהייתי מסיים את הלימודים באוניברסיטה הייתי חוזר בשני אוטובוסים לנס ציונה. במשך הזמן הייתי שואל מישהו מהנוסעים אם הוא נוסע מתל אביב לרחובות ואם כן ביקשתי ממנו להעירני לפני הכניסה לתחנה בנס ציונה".

מהכתבים שמצאתי בהם סבא מספר על תפקידיו והמקומות בהם עבד

"מפברואר 1964 עד תחילת שנות השבעים עבדתי בבית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. כשעזבתי רכשתי חנות ברחוב השדה פינת רוטשילד בראשון לציון.

החנות נמצאת במרכז המסחרי גודלה הוא 28 מ"ר  והיא כללה שירותים ומטבח. בשנים הראשונות היו לי כמה בעיות עם המזכירות אבל לאחרונה אני משכיר את החנות לספר מוכשר והגון.

הפעם הראשונה שנתתי הרצאה הייתה בשנות השישים בבית הבראה "בית רמז" בזכרון יעקב. עם סיום עבודתי בבית ההסתדרות התחלתי להרצות על מה שקורה בארץ ובעולם על פי ההשכלה שרכשתי באוניברסיטה העברית (למדתי מדעי המדינה). מרבית ההרצאות היו בבתי אבות רבים שמרביתם קבעו איתי עוד ועוד הרצאות משום שהיו מרוצים ממני.

למדתי איך נוצרה ארה"ב על נושאים כגון המדינות הפדרליות, בית הנבחרים (הסנאט) וטו מוסד האו"ם ועוד. כמו כן למדתי על איך נוצרה מדינת ישראל על נושאים כגון מוסד הכנסת, הממשלה, מערכת השלטון המרכזי מול מערכת השלטון המקומי (ערים, מושבות, קיבוצים), מערכת המשפט ויחסים עם מדינות ערב והעולם.

בנוסף אני שלחתי מכתבים לחברי כנסת שבהם אני מביע את דעתי על כל מיני תהליכים שקורים בכנסת, יתר על כך שלחתי גם ניסוחים של הצעות חוק בנושאים שונים".

רועי מספר על מנהגים ומסורות

לפני הקורונה כל ערב שישי היינו נפגשים לקידוש אצל סבא וסבתא ותמיד סבא היה מברך את הברכות, בכל חג הוא היה מברך.

פעם בשנה אנחנו נפגשים כל המשפחה המורחבת והבני דודים הרחוקים לאזכרה של סבתא גדולה וסבא סלים (ההורים שלו) ותמיד אחרי האוכל הוא, אחיו ואחיותיו מספרים סיפורים על עיראק.

משהו שקבוע אצלנו בסדר פסח זה ממולאים של סבתא גדולה (אימא שלו). אנחנו מכינים פלפלים, בצלים וכרובים ממולאים בתערובת מיוחדת. המתכון זה משהו שנשאר מעיראק ולא שונה מאז. כשאימא שלי התחתנה אז סבתא גדולה הזמינה אותה אליה ללמד אותה איך להכין את הממולאים המיוחדים של סבתא.

תחביבים

התחביבים של סבא שלי היה משחקי שש בש ומחבוסה. בנוסף, מדעי המדינה, הוא עסק בכל הנושאים של מערכת השלטון בישראל. כפי שהוא כתב: "ביום יום אני עוסק בעיקר בפוליטיקה וכותב מכתבים לחברי כנסת. אני מאוד אוהב את המדינה שלי והנושאים האלו מאוד מעניינים אותי, אני גם שולח ניסוחים של הצעות חוק בנושאים שונים.

לא ממש הייתי בפנסיה, כל הזמן עבדתי. בתחילת שנות השבעים עבדתי וניהלתי את החנות שלנו בראשון לציון. התחלתי להשכיר אותה בסוף שנות התשעים והמשכתי לתת הרצאות עד ימים אלו".

הזוית האישית

רועי: בחרתי לעשות את העבודה על סבא שלי ז"ל, כי רציתי להכיר יותר את הסיפור שלו ורציתי שהדורות הבאים ידעו מי הוא היה. היה מאתגר לעשות את העבודה כיוון שהייתי צריך לחפש בקלסרים ובמחברות שהוא כתב בהם על החיים שלו. לבסוף אני שמח מאוד עם מה שיצא.