מאגר סיפורי מורשת

ריילי מספר את סיפורה של סבתא אריאלה 

סבתא נולדה בחדרה, בשנת 1951. משפחתה דיברה בעברית. קוראים לסבתא שלי אריאלה על שם סבא שלה, אריה. לאבא של סבתא קראו דוב, ולאימא של סבתא קראו חיה. לאחיות של סבתא קראו שרה ואורלי. סבתא מספרת על האזור שבו גדלה: "בתחילה, גרנו בבית קטן, באזור כפרי ליד נתניה שנקרא נווה איתמר. אחר כך עברנו לעיר נתניה, לדירה קצת יותר גדולה, ואחר כך עברנו לדירה שבה גרתי עד שהתחתנתי. הוריי התגוררו שם עד יומם האחרון."

סבתא זוכרת שאבא שלה קנה לה בובה שיודעת לבכות, ואז היא הביאה אותה לגן והילדים בגן הרסו את הבובה. סבתא הייתה מאוד עצובה. בילדותה, סבתא הייתה משחקת בקלאס על הכביש וגם בשלושה מקלות בחצר של הבניין שבו היא גרה. סבתא הכי אהבה לאכול את החמין של סבתא חנה שלה, שסבתא (שלי) מכינה עד היום. שם בית הספר שבו סבתא למדה נקרא "איתמר", על שם איתמר בן אב"י. סבתא למדה חשבון, קריאה וכתיבה, ספורט, טבע, גיאוגרפיה, היסטוריה ואנגלית. סבתא הכי זוכרת את המורה חיה, שהייתה המחנכת של סבתא מכיתה א' עד כיתה ד'. לסבתא היה נחמד ללכת לבית הספר. העבודה הראשונה של סבתא הייתה באיסוף מודעות פרסום לעיתון מקומי של נתניה, אחר כך כמזכירה בחברת בנייה, אחר כך במשרדי אדריכלים שונים כהנדסאית אדריכלות עד שסבתא יצאה לפנסיה. במשפחתה של סבתא אין מנהגים מיוחדים, חגגו בכך שכל המשפחה התאספה. החגים האהובים על סבתא הם ראש השנה ופסח. סבא וסבתא הכירו בכיתה ט' של סבתא. הם התחתנו בשנת 1971, כשסבתא הייתה בת 19. הם התחתנו באולם חתונות בנתניה.

דודה שלי נולדה כשסבתא הייתה בת 23, כשאבא שלי נולד סבתא הייתה בת 29 וכשדוד שלי נולד סבתא היית בת 37. סבתא מספרת שהתנדבה כשמונה שנים בבית התפוצות שהיום נקרא ״אנו – מוזיאון העם היהודי" ובתכנית לילדי כיתות ז׳ שנקראת ״סיפור משפחתי״. התכנית פונה לתלמידים שיש להם אוריינטציה אומנותית, כדי שיספרו את הסיפור המשפחתי שלהם באמצעות יצירה אמנותית. בסוף השנה נערכת תחרות נושאת פרסים ואירוע חברתי עם תלמידים מחו״ל שהשתתפו בתכנית.

סדר היום של סבתא: לקום בבוקר, לאכול ארוחת בוקר, לעשות ספורט, מדי פעם ללכת להרצאה/סרט/לפגוש חברים. סבתא הכי אוהבת להכין חמין. היא גם אוהבת לעבוד בגינה שלה. סבתא מקפידה תמיד לשמור על ניקיון וסדר הבית. לסבתא יש שרשרת זהב של אימא שלה, שאימא שלה הביאה לה מתנה והיא עונדת אותה כל הזמן. סבתא מאמינה שצריך להיות אדיבים וטובים לאחרים.

סבתא בילדותה בתחפושת בחג פורים

עכשיו גם סבא שלי יספר את סיפורו

סבא מספר: "נולדתי בנתניה בשנת 1949. בן למשפחת שילר, את שם המשפחה עברתתי במלאת לי 18 לטל. למעשה אבי בחר לי בשם שלמה אבל אחותי רינה שהייתה אז בת 4 לחצה לקרוא לי יואב. בבית אצלנו דיברו ההורים יידיש בינם לבין עצמם ועברית עם הילדים. גרנו בחדר אחד, ארבע נפשות, בחצר של מישהו שהשכיר חדרים. המטבח היה בנפרד בצריף בחצר והשירותים והמקלחת היו בפחונים בשימוש של כל דיירי החצר. כביסה היו עושים בהרתחת דוד מים על אש בחצר. כך גדלנו עד שהייתי בן 14 ואז עברנו לדירת חדר בשכונה בנתניה. חדר אחד אמנם, אבל לפחות מטבח ושירותים היו בדירה ומים זורמים בשירותים. זיכרון ילדות שיש לי מגיל שבע – יום הולדת בחצר עם שולחן חגיגי שכלל בייגלה וסוכריות טופי. בשיא החגיגה הייתה אזעקה ופוזרה החגיגה על ידי פקחים שהגיעו למקום. מלחמת קדש פרצה ב- 30.10.1956. היה עוצר, עלטה ועוד מספר ימים של אזעקות ואפילו הפגזת העיר נתניה בה התגוררנו ממשחתה מצרית.

בשעות שלאחר בית הספר היינו יוצאים לשחק עם ילדי השכנים במשחקים מאולתרים – מחבואים, תופסת, סטנגה, ראשיות ועוד. למדתי בבית ספר על שם ביאליק עד כיתה ח'. הצלצול להפסקות היה בהקשת ברזל על גליל פלדה על ידי שרת בית הספר. אם היו לך יחסים טובים עם השרת היה לך סיכוי לקבל מדי פעם את הכבוד לצלצל. בתיכון למדתי בטשרניחובסקי ושם פגשתי את סבתא אריאלה כשהייתה בכיתה ט' ומאז אנחנו חברים טובים כבר 57 שנים. בסיום השירות הצבאי נשארתי בצבא עוד שלוש שנים. הייתי קצין טנקים בסיני ובתעלת סואץ שם. עברנו את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. לאחר הצבא עשיתי תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. עבדתי בתנועת המכבי כמנכ"ל מכבי צעיר ישראל ולאחר מכן מכבי העולמי. יצאנו לשתי תקופות שליחות בניו יורק שבארצות הברית ולאחר מכן עלינו לחבל מודיעין והיינו ממקימי הישוב מכבים. התחלתי לעסוק בניהול פרויקטים בתחום הבנייה, הקמתי משרד לניהול שעדיין פעיל עד היום. אני זוכר כילד את ערב ראש השנה ואת ליל הסדר. תמיד היה אורח מהשכנים שהיה בודד. הצלחנו ליצור תמיד אווירה חגיגית גם מהחדר הקטן בו גרנו. את סדר היום שלי אני בונה בימים אלו ומנסה להתרגל לחיי גמלאי. אנחנו נוסעים לטייל, שומעים הרצאות, הולכים לקולנוע ופוגשים חברים. אין לי מאכלים שאני אוהב להכין אך אני נהנה לטעום כל דבר.

מלחמת ההתשה בתעלת סואץ – המלחמה בין המלחמות

בחרתי לספר את סיפור מלחמת ההתשה כנושא מרכזי בסיפורו של דור. המלחמה הזו נקראת לפעמים "המלחמה שנשכחה". בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור התחוללה בכל החזיתות מלחמת התשה שיזמו מדינות ערב מתוך תסכול וזעם על המפלה שספגו במלחמת ששת הימים. בתעלת סואץ נמשכה המלחמה שנה וחצי מתחילת חודש מרץ 1969 עד שלהי קיץ 1970 אז נחתמה הפסקת האש. בעת שבכל רחבי המדינה התנהלו החיים כסדרם התנהלה מלחמה קשה וקטלנית שגבתה חיי מאות חיילים, כמעט מדי יום ביומו נוספו שמות לרשימה הבלתי נגמרת. חיינו חודשים על גבי חודשים במעוזים מופגזים, כל חיינו התנהלו בתוך הטנקים, שבועות ללא הפוגה, ללא מקלחת וללא ארוחה חמה. יצאנו הביתה אחת לחודשיים לראות את חיי השגרה בארץ ולהבין הלכה למעשה איך מלחמה שמתנהלת בגבול מרוחק מאפשרת למדינה להתנהל בחיי שיגרה ובביטחון. הקשר עם הבית היה דבר כמעט בלתי מושג. בבתי משפחות הלוחמים עברו הימים בחרדה בלתי פוסקת לבן לבעל לאח ולחבר שלא שומעים ממנו דבר במשך שבועות. איבדנו חברים לנשק בקרבות הבלתי פוסקים, ספגנו הפגזות, מארבים, פשיטות ותקיפות מטוסים. החזקנו את הקו עד הפסקת האש ולאחריה נכנסה המדינה לאופוריה שהסתיימה במפח מלחמת יום הכיפורים כאשר רבים מאלו ששרדו את ההתשה נפלו בקרבות יום הכיפורים. שנים קשות אלו שעברו על סבתא אריאלה ועליי יצקו בסיס לקשר של פלדה בינינו בעת שאנחנו חווים ביחד את שנות המלחמה. קשר בל ינותק שנמשך עד היום. דודה שירז שנולדה אחרי המלחמה הייתה אחת מ "ילדי חורף 73". המשכנו הלאה, מקווים שמה שעברנו בשביל מה שיש לא היה לשווא. זה הסיפור שרצינו להעביר, אלו היו שנות בגרותנו. אני מעביר לנכדי היקר ריילי את תג היחידה שלנו חטיבה 401 כמזכרת, הוא שמח מאוד והתרגש ותלה אותו בחדר השינה שלו."

ציטוט מהשיר – "ילדי חורף 73"

"הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות.."

סבא במלחמת יום הכיפורים

הזוית האישית

ריילי: נהניתי מאוד לשמוע את סיפורם של סבא וסבתא. הכרתי באופן כללי את הסיפור על מלחמת ששת והימים ומלחמת ההתשה אך היו חסרים לי המון פרטים אותם סבא סיפר לי במהלך התכנית.

סבא וסבתא, יואב ואריאלה: היה לנו זמן איכות מצוין עם נכדנו ריילי האהוב. נקווה שגם עם אחותו הקטנה של ריילי שכיום בכיתה ב' נזכה להיות שוב בתוכנית ולקבל זמן איכות משמעותי ומעמיק.