מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה מור לבית משפחת שוורץ. שם החיבה שלי הוא אילנה'לה. שם אבי יהודה ושם אמי רבקה לבית סגל. נולדתי בשנת תש"י ביום י"ז באדר, בשכונת בקעה בירושלים, במדינת ישראל. תאריך הלידה הלועזי שלי הוא 6.3.1950, אני חוגגת יום הולדת עם המשפחה שלי – הילדים והנכדים. מצד אבי היו את סבא משה וסבתא רבקה. מצד אמי סבתא יוכבד וסבא שמעון. סבא שלי היה חבר בחברת "המקשר" וכל סוכות ופסח הוא היה מביא אוטובוס, כל המשפחה הייתה באה והוא היה עושה לנו סיבוב על האוטובוס. סבתא וסבא מצד אימא גרו בשכונת מאה שערים. הייתי הולכת לבקר אותם בסוכות וזאת הייתה חוויה יוצאת דופן, כיוון שזאת הייתה שכונה של חרדים והיה מעניין לטייל שם.

מקור שם המשפחה שלי היה שוורץ והשתנה בשנת 1971 למור משום שהתחתנתי. במשפחה אני השנייה מבין ארבעה אחים: אשר, אמירה, ואורית. הרגשתי טוב מאוד עם המיקום שלי במשפחה, אהבתי אותו כי הייתי הבת הראשונה.

ילדות

בילדות היה  לי קשר טוב עם האחים שלי, אהבנו יחד לשחק, היינו משחקים במשחקים רבים בחוץ כמו: תופסת, חמש אבנים, מחבואים ופרה עיוורת. גם היום נשמר הקשר בין האחים הוא טוב, ואנחנו מאוד דואגים אחד לשני. ילדותי עברה עלי בשכונת בקעה אני זוכרת את השכנים  משפחת כהן, שהילדים שלהם היו בגילנו. אני זוכרת את המכבסה ליד ביתי וגם את חנות מכולת. אהבתי בתקופה ההיא את זה שהחלבן היה מגיע לשכונה ומוכר חלב.

כיום מתחת לבניין שבו גרתי יש בית קפה בשם "וופל בר". הבית בו גדלתי היה בן שלושה חדרים. הבית היה מיוחד מאוד כיוון שהייתה לו תקרה גבוהה והיו מעברים במסדרונות בצורת מעוקלת. מאוד אהבתי את הבית שגרנו בו. בסלון הייתה דלת סגורה ורק שבאו אורחים נכנסנו לסלון. המאכלים שהיו נפוצים בבית היו גפילטע פיש, מרק עוף וקוגל שאימא הייתה מכינה. התחביבים שלי היו קריאת ספרים ומשחקים. חברותי הטובות היו שרה ושושנה, לצערי אין לי אתם קשר היום. בחופשים הייתי נוסעת לראשון לציון, שם היתה גרה דודה שלי, נעמי. היה להם בית פרטי והיו שם עצי פרי טעימים כל כך, היינו באים אלינו לחופשות והיינו הולכים לים, זה היה ממש ממש כיף, חופשה אמיתית. שם בית הספר היסודי שבו למדתי היה "מעלה", מורה שאני זוכרת משם היא שושנה בהט.

בביתנו נהגו מנהגים ייחודיים. כמו למשל, ללבוש לבן בערב פסח: אבא היה לובש בגדים לבנים וגם אימא, זה היה ממש ממש חגיגי, היינו יושבים לחכות לאליהו הנביא שיבוא לשתות מהכוס עד שהיינו נרדמים. החגים החביבים עלי הם סוכות משום שהיה כיף ללכת לסבא וסבתא שגרו במאה שערים, היינו רואים את כל הסוכות הקטנות מהמרפסות של השכנים.

המלחמה שזכורה לי במיוחד זו מלחמת ששת הימים. באות תקופה הייתי בת 17. השמחה הייתה גדולה – כולנו יצאנו לחגוג כי ניצחנו במלחמה, אבל לצד השמחה היה גם עצב על הנופלים.

בתיכון למדתי בבית הספר בית צעירות בירושלים. בגיל הזה כבר למדתי לתפור והייתי תופרת לעצמי את כל הבגדים. תפרתי שמלות ממש יפות בכל מיני צבעים וגזרות. הייתי במגמת אופנה ומאוד אהבתי את המגמה הזאת. אחר כך תפרתי גם לאחיות שלי וגם לאמי, זה היה ממש כיף, כי במקום לשלם הרבה כסף על בגדים פשוט תפרתי מה שאני אוהבת.

לאחר התיכון למדתי בסמינר למורות באופנה בתל אביב במשך שלוש שנים. לדעתי הלימודים חשובים, כי זה נתן לי מקצוע לחיים. היה לי חשוב מאוד להשקיע, כי אחרת לא היה לי מקצוע. בנוסף היה לי חלום ללמוד בשנקר עיצוב אופנה אבל, לצערי ,לא מימשתי את החלום.

חתונה ומשפחה

לא למדתי בשנקר משום שהתחתנתי ולאחר החתונה הפכתי לאימא, והשקעתי את כוחותיי בגידול הילדים, היה לי קשה לחשוב על נסיעה לתל אביב פעמיים בשבוע, זה היה אינטנסיבי מידי.

את בעלי המיוחד רמי ז"ל הכרתי בשנת 1971, כאשר הייתי בת 21, אחרי לא הרבה זמן התחתנו כשהייתי בת 22 באולמי "נוף ירושלים". רמי היה חייל בחיל הים והיה לובש מדים לבנים. הוא נראה משגע והיה הגבר הכי מפנק שקיים. רמי לצערי הרב נפטר לפני שנתיים ממחלה.

בהתחלה גרנו בקרית משה ואחרי כן עברנו לגבעת מרדכי שם אני גרה עד היום. נולדו לנו חמישה ילדים: גלעד, רבקה, יעל, ענת ועידית.  הנכד המתעד, ישי, הוא הבן של רבקה.

יש לנו גם 23 נכדים. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים מדי פעם בביקורים שלהם. כשסבא רמי היה בחיים הוא היה לוקח את הנכדים לסרט, לטיול בגן סאקר, בשוק מחנה יהודה ועוד. בחנוכה אנחנו נפגשים ומדליקים נרות ביחד כל המשפחה. אני אוהבת את החגים כי אז כל בני המשפחה נפגשים וחוגגים ביחד. אני מתגעגעת לסבא רמי שנפטר לפני שנתיים.

תעסוקה

בהתחלת דרכי עבדתי כמורה בבתי ספר תיכונים והשתלבתי במגמת אופנה, בתיכון שנקרא "הרי יהודה". עבדתי שנים רבות כמורה, מאוד נהניתי מהעבודה כמורה. לא עבדתי במשרה מלאה אלא בחלקיות משרה, כי היה לי חשוב לחזור הביתה לילדים ולהיות איתם בשעות הצהרים. בהמשך השנים עבדתי במקום עבודה נוסף בשעות אחר הצהריים כדי להשלים הכנסה, זה היה לאחר שהילדים גדלו.

לאחר הפרישה התחלתי לעסוק בהתנדבות ב"יד שרה", מדי שבוע אני נוסעת ליד שרה ושם מתנדבת במלאכת יד עם קשישים. העבודה מאוד מהנה ותורמת לי סיפוק גדול ומשמעות של נתינה.

קורונה

ההתמודדות עם הקורונה אינה קלה. הקורונה פרצה בדיוק כשנגמר חודש האבלות של סבא רמי, נשארתי לבד בבית כי כל הילדים שלי חזרו לבתים ולמשפחות שלהם. היה לא פשוט להתמודד עם המצב הזה, כי בתחילת הקורונה אף אחד לא יצא מהבית וזאת הייתה תקופה ארוכה. הילדים היו מתקשרים כל הזמן ובערב פסח לפני שנתיים הם צילמו לי קליפ של שיר שהם עשו במיוחד בשבילי, זה ממש היה מחמם את הלב.

מושגים שסבתא אומרת

ישי הנכד המתעד: לסבתא יש הרבה ביטויים מצחיקים או מעניינים – "גרוש לבן ליום שחור" – זה אומר לשמור כסף ליום אחד שבו לא יהיה לך גרוש. "אם לסבתא היו גלגלים" – לפעמים כששואלים את סבתא על משהו שהיה קורה אם… אז היא עונה 'אם לסבתא היו גלגלים'. בנוסף, לפעמים כשאימא שואלת את סבתא מה ללבוש, סבתא עונה לה: "את שמלת הכלולות".. זה ממש מצחיק אותי.

הזוית האישית

סבתא אילנה: התיעוד עם ישי קרב אותנו בעזרת הסיפורים.

ישי הנכד המתעד: התיעוד עם סבתא היה מרתק ומעניין כי סבתא אומרת דברים שלא ידעתי עליהם לפני כן. סבתא סיפרה לי כל מיני סיפורים כשהיא הייתה ילדה קטנה. זאת הייתה תקופה שונה ממה שאני מכיר היום, ואפילו המשחקים היו שונים.