מאגר סיפורי מורשת

שמי שמוליק בר ששת, נולדתי ב 1958 בישראל.

בגיל ארבע עשרה, הגעתי לבית ספר "ניר העמק". כפר הנוער ויצ"ו ניר העמק הוא כפר נוער הכולל פנימייה, משק חקלאי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, הנמצא סמוך לעפולה, מדרום לכביש עפולה-מגידו. בבית הספר לומדים תלמידים מיישובי הסביבה, מועצה אזורית הגלבוע, מועצה אזורית עמק יזרעאל ובני עפולה, וכן תלמידים מכל רחבי ישראל בתנאי פנימייה. (ויקיפדיה). התקופה הייתה תקופה מאוד מרתקת. האפשרות להכיר ילדים מכל הארץ, ושילוב של העבודה החקלאית עם הלימודים. תקופה זאת גרמה לי להיות מאוד עצמאי, ועם ביטחון להתנהלות בהמשך החיים. הלימודים היו מאוד מעניינים, המעשיים והעיוניים. שיטת הלימודים בפנימייה הכינה אותי להמשך החיים, גם בצבא ובכלל. למדתי שם עד שהתגייסתי לצבא בגיל שמונה עשרה.

לאחר שירותי הצבאי, התארגנו כמה חברה צעירים מהגליל, להקמת ישוב. בתקופה הראשונה של ההקמה, גרנו ביישוב זמני, שנקרא גבעת חנניה בצומת שבע.

היינו שמונה משפחות וחיינו בשותפות מלאה (מושבוץ). כולנו עבדנו בתוך היישוב, והתחלנו להקים את יישוב הקבע. כפיתוח החקלאות של הישוב, שכלל מטעים כרמים וחממות. גרנו ביישוב הזמני חמש שנים עד שסיימנו את פיתוח החקלאות, ובמקביל נבנה יישוב הקבע, שנקרא רמות לבנים הנמצא בין קיבוץ חוקוק לקיבוץ גינוסר.

ליבנים

ליבנים הוא מושב חקלאי וקהילתי בגליל העליון, צפונית-מערבית לכנרת במערב בקעת גנוסר השייך למועצה אזורית מרום הגליל. המושב תוכנן כחלק מהגוש המזרחי של תוכנית המצפים בגליל. המושב הוקם בשנת 1982 על ידי 10 אנשים מהמושבים בסביבה כמושב עובדים. בשנת 1989 המושב החקלאי פתח את זרועותיו לתושבים נוספים. (ויקיפדיה) ברגע שעברנו ליישוב קבע, היישוב הפך להיות מושב חקלאי לכל דבר. גרתי ביישוב ליבנים עשר שנים עד שעברנו לקיבוץ דברת בעמק יזרעאל.

הזווית האישית

שמוליק: היה מרגש מאוד להיות בתוכנית הקשר הרב דורי, ובעיקר נהנינו מהמפגשים לתיעוד הסיפור. זה היה זמן איכות אחד עם השנייה באמצע היום.