מאגר סיפורי מורשת

שמי בר כהן, השתתפתי השנה בתכנית שורשים במסגרת הקשר הרב דורי יחד עם סבי חיים.  במפגשים בשיחות ובראיונות, שמעתי את סיפור ילדותו של סבי בירושלים ותעדתי את סיפורו.

סבא מספר:

"שמי חיים כהן, נולדתי בשנת 1941, במלחמת העולם השנייה. בירושלים, בבית חולים הדסה הר הצופים בתוך משוריין בריטי. משפחתי המורחבת: להורי גם לאימי וגם לאבי היו אחים. מצד אבי אנחנו הדור התשיעי בירושלים, ומצד אימי אנחנו דור שביעי, אז יש לי כמה אלפי קרובי משפחה. מאחר ומשפחתי המורחבת היא יותר מכמה אלפי אנשים, אז מטבע הדברים לא נפגשנו כל כך הרבה, אך השתדלנו לשמור על קשר.

יש לי 4 אחיות ואח אחד. האחות הגדולה ביותר היא אביגיל, אחריה נולדה רחל, אחריה עזרא (בן), אחריו צילה, אחריה אני, ולבסוף אחותי איתנה, שנולדה באמצע מלחמת השחרור, ורצינו שהיא תהיה איתנה – ולכן קראנו לה איתנה.

תקופת ילדותי התאפיינה בתקופה של קשיים בארץ ישראל, היה חסר הכל: אוכל, מים, דלק, גז, חשמל, ומים זורמים, וגם אי אפשר היה להשיג אוכל בסיסי: לחם, ביצים, שמן. לא היה כלום – חוסר בכל מצרכי היסוד.

ברוב הבתים בירושלים היו בורות מים שמהם שאבנו מים עם דלי. הבור היה מתמלא עם מי גשמים. מאוחר  יותר התקנתי משאבה ידנית על מנת לשאוב מים מהבור.

בזמן מלחמת השחרור עיריית ירושלים עברה וסגרה עם פלומבה את כל הבורות בבתים בירושלים. הם חילקו תלושים לקבלת מים לפי מספר הנפשות בכל משפחה (פח לנפש לשבוע).

אסור היה לפתוח את בורות המים ולשאוב מהם מים כפי שהורגלנו לפני המלחמה. זו דוגמה לחוסר בסיסי שהיה בירושלים בזמן המלחמה במצרך הכי בסיסי- מים. עיריית ירושלים פרסמה שיטות כיצד לחסוך במים, וכיצד למחזר ולהשתמש במי כביסה לשטיפת כביסה, ומי הדחה לשטיפת השירותים.

בורות המים בירושלים ויקיפדיה

סבא ממשיך ומספר: "למדתי בבי"ס תחכמוני. בילדותנו נהגנו לשחק ב"אלמבוליק" (קרש קטן מחודד משני הקצוות שלו וקרש גדול שאיתו מכים בקרש הקטן ומקפיצים אותו ומעיפים אותו עם קרש גדול יותר. המשחק דומה להוקי עם תחנות),  בנוסף שיחקתי עם החברים במשחקי שבע אבנים, חמש אבנים. עד היום יש לי חברים מהילדות שאפילו נולדו איתי ביחד בבית חולים הדסה בהר הצופים ולמדו איתי בבי"ס ובגן. למשל חברי מישקה".

ביקשתי מסבא לספר לי על ההתמודדות שלו בכל המלחמות בתקופתו וסבא סיפר:

"עברתי הרבה מלחמות בחיי. נולדתי בתוך מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה הזאת עברתי את מלחמת השחרור בירושלים בתקופת הצנע. אחר כך מלחמת קדש ומלחמת ששת הימים, שבה השתתפתי וגם נפצעתי. לאחר מכן הייתה מלחמת ההתשה וגם מלחמת יום כיפור, שלום הגליל הראשונה והשנייה וכו'…"

סיפור ילדות שסבא חיים סיפר לי: 

"בשיירות שהגיעו לירושלים במלחמת השחרור, ראיתי בפעם ראשונה עגבניה. ובן הדודה שלי בא עם השיירה הראשונה לירושלים. הוא היה חמוש ברובה בריטי והגיע לבית ספר תחכמוני בו אני ואחיו למדנו, ובחצר של בית הספר הוא ירה ירייה באוויר וכל הכיתה מחאה כפיים.

יום אחד אבי התנדב במשמר העם בירושלים, ואמי שאפתה לחם במשורה שמרה עבורו פיסת פיתה במטבח, על מנת שכשהוא יחזור ממשמר העם הוא יוכל לאכול ארוחת ערב.

הבת הקטנה של השכנים שהייתה רעבה מאוד התגנבה למטבח ואכלה את נתח הפיתה שהייתה מיועדת לאבא שלי. כמובן שהוא נשאר רעב באותו ערב כי לא היה לו מה לאכול.

הזוית האישית

בר כהן: סבא, מאוד נהניתי לעבוד אתך, בעבודה למדתי הרבה עליך ועל ילדותך בפרט. עכשיו אני מעריך אותך יותר (אם זה בכלל אפשרי). אוהב בר.