מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריאל ובמסגרת התוכנית הקשר הרב-דורי ראיינתי את סבא שלי. סבא שלי, אלי פישר, כיליד ירושלים העתיקה בשנת 1940, אוהב את ירושלים ועד מלחמת ששת הימים התגעגע לשוב למקום הולדתו.

כשהיה בן שנה, ירדה משפחתו להתגורר ברמת גן מסיבות כלכליות, ומסיבה זו לא נפלו בשבי הירדנים כפי שקרה לרוב תושבי הרובע. עוד לפני מלחמת ששת הימים, כשהיה פוקד את ירושלים, במיוחד בזמן לימודיו בה בישיבת "תפארת צבי", ברחוב אבינועם ילין, היה בכל ביקור שלו בקבר דוד בהר ציון מטפס על הגג בצורת הכיפה ומשם משקיף על העיר העתיקה שמעבר לחומה. בכל פעם היה מקווה שיבוא יום וצה"ל יכבוש את הצד השני של ירושלים, העיר העתיקה, ומשזה קרה חזר אל מקומות ילדותו והמשיך להדריך ולהסביר את תולדות ירושלים בימים ההם ובזמן הזה. הוא לא יסכים לעולם לחלוקת העיר מחדש ולאפשר לגורם זר כלשהו לשלוט בעיר העתיקה.

בית ברחוב הולדתו של סבי

את שורשיו הציוניים הוא ינק במחתרת נגד הבריטים, כאשר כילד הצטרף לבית"ר ושמר על הסודיות של הפצת הכרוזים בחוצות העיר. בבית הוריו שהיה ממוקם ברחוב המרגוע ליד בית החלמה, שהיה מקום מושבו של המטה הכללי (המטכ"ל) הראשון, מתחת לתנור ההסקה של דוד המים, הוסתר סליק הנשק של ההגנה מצד אחד, ומהצד השני של האצ"ל. האחד לא ידע על קיומו של השני במקום זה. שכן אביו היה חרדי חסיד גור, ואותו לא עיניינה היריבות הפוליטית ביניהם אלא הקמת מדינה לעם היהודי בלבד. וכך היה שותף למאמץ המלחמתי נגד הבריטים.

אביו ואמו של סבי

בשבת השחורה (1946), אביו שיתף פעולה עם מנהיגי היישוב העברי, בכך שכיהודי חרדי ניתן היה לו להסתובב באופן חופשי על יד הבריטים, והוא ניצל זאת להעברת אספקה ומזון למנהיגי היישוב שנעצרו בגן המלך דוד (ג'ורג') ברמת גן. באותה הזדמנות העביר פתקים שלא ידע את תוכנם בין המנהיגים השונים. לאחר עזיבת הבריטים את הארץ בשנת 1948, הפגיש אביו של סבי את האחראים על הסליק שהיה בביתם, מצד ההגנה ומצד האצ"ל, והם נדהמו לשמוע איך הוא הצליח להסתיר מהם את דבר קיומו של האחר, כשמטרה אחת מאחדת את כולם והיא גירוש הבריטים והקמת מדינת ישראל. מרוב שמחה הם התנפלו עליו בחיבוקים.

ביום השני לכיבוש ירושלים, כחייל ששירת בגיזרה הזאת, הגיע לאחר חיפושים לכותל המערבי ולמקום מגוריו ברובע היהודי, במקום שנקרא בתי מחסה. במסגרת שירותו הצבאי הוא שירת בהנדסה קרבית ובהדרכה בבה"ד 14, בהדרכת שימוש בכלים מכניים.

סבא עבד שנים כמדריך טיולים ולאחר מלחמת ששת הימים הוא נקרא להדריך טיול בית ספרי, ובטיול זה הוא פגש מורה שלימים נישאה לו. מאז הוא מתפלל ומקווה שממשלת ישראל תשכיל להבין, שירושלים היא לא סוגיה העומדת למשא ומתן.

הזוית האישית

סבא אלי פישר: נהניתי ואני נהנה לספר לאוריאל כל מה שקרה, קורה ויקרה לי, ואני יודע שתמיד יש לו אוזן קשבת לשמוע את הדברים שלי ואני מרגיש בקשר מיוחד אליו.

אוריאל פישר: אני נהנה מאוד להקשיב לסיפורים של סבא (ושל סבתא) ולדמיין את מה שקורה בהם. כל פעם יש להם סיפורים נוספים לספר, ותמיד כיף לשמוע אותם וללמוד מהם דברים חדשים. נהניתי לעבוד על סיפור התיעוד הזה, מפני שהוא היווה הזדמנות טובה לשמוע מסבא על עוד סיפורים.