מאגר סיפורי מורשת

שמי מרדכי פרץ, נולדתי בשנת 1945 בקהיר, במצרים. גם ההורים שלי נולדו במצרים, לאבי  קוראים יהודה ולאמי קוראים לינדה

עליתי ממצרים בשנת 1956.

ביתנו בקהיר, היה בבניין בן חמש קומות. בכל קומה בבניין היו ארבע דירות. בבית היו ארבעה חדרים: סלון, חדר הורים, חדר ילדים וחדר לחגים (חדר שהיו חוגגים בו חגים ועושים מסיבות). היו גם מקלחת, שירותים ומטבח. גרנו בקומת קרקע ובחלק הקדמי של הבית הייתה מרפסת לכיוון הכביש הראשי. בחלק האחורי של ביתי הייתה מרפסת לכיוון החצר.

אהבתי את ביתי בעיקר בגלל הריח, בבית היה ריח של אוכל. הריח היה נעים והאוכל מדהים. האווירה בבית הייתה אווירה קצת קשה. אבא היה זה ששלט והוא היה המפרנס היחידי.

למדתי בבית ספר צרפתי שבו הייתה אווירה מאוד קשוחה. הייתה משמעת קשה מדי והיינו פחות עצמאים וזה היה לי יותר קשה.

עלייה לארץ

אני ומשפחתי עזבנו את מצרים בעקבות מלחמת סיני, מפני שהיחס ליהודים השתנה. משם טסנו ליוון במטוס אמריקאי בחברת TWA.

נקלטנו ביוון על ידי הסוכנות היהודית, שיכנו אותנו בבית מלון למספר ימים ולאחר מכן הפלגנו  באניה לכיוון נמל חיפה.

מחיפה נסענו במשאית, בלילה, למעברה ביישוב "מבטחים" שבנגב, למעברה – בית מפח עם תנאי מחייה קשים מאוד.

אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד בתור בנקאי, התנאים היו קשים מאוד ולכן הציעו לאבא שלי לעבור לקיבוץ "גינוסר" שליד הכנרת. אבא שלי הגיע לבקר בקיבוץ גינוסר ביום שישי אחר הצהריים והוא פגש אנשים עם חולצות לבנות, בבתים יפים ושטחים רבים שהיו ירוקים.

הוא אהב את המקום שנתנו לו בקיבוץ ואמר לי ולאמי שאנחנו עוברים לגינוסר ולאחר זמן מה כל המשפחה נקלטה באותו מקום וכולנו היינו ביחד.

הקיבוץ, היא צורת חיים שונה מהעיר: הילדים לא ישנו עם ההורים וישנו בבית שבו גם אכלו גם ישנו וגם למדו. היה לנו בית שבו הייתה כיתה ושם למדנו. היה גם חדר אוכל וכל כמה ילדים ישנו בחדר אחד. אחר הצהריים, בשעות ארבע עד שש, היינו נפגשים עם ההורים.

למדנו להיות יותר עצמאים ודאגנו יותר לעצמנו. היו שם ילדים שהיה להם יותר קשה, לי היה הרבה יותר קל ונהניתי להיות יותר עצמאי.

היכרות עם אשתי ובניית המשפחה

אני ואשתי  נפגשנו בצבא כאשר היא הייתה חיילת צעירה ואני הייתי חייל בקבע. התחלנו להיפגש ולצאת ביחד עד שלבסוף הצעתי לה נישואין.

אנו חיים ביחד משנת 29.12.1970, התחתנו רשמית בקיבוץ נגבה, הקיבוץ בו אשתי נולדה.

גרנו בקיבוץ שנה וקצת ולאחר מכן עברנו לאשדוד בעקבות המפעל שעבדתי בו  "אלתא" שעבר מלוד לאשדוד.

הזוית האישית

לביא: במהלך כתיבת הסיפור של סבא, למדתי המון דברים על סבי כמו איך נראה הבית של סבי, מה הוא עבר כדי להגיע לישראל ומה הוא עבר כשהגיע לישראל. וגם פיתחתי אתו קשר קרוב יותר, כלומר אנחנו נפגשנו יותר. יש באתר סיפור נוסף על סבי מתל אביב, מבית הספר תיכונט.