מאגר סיפורי מורשת

סבתי יפה נולדה בקפריסין בשנת 1947. כשעלו הוריה והיא לארץ היא הייתה בת יחידה. לאחר כמעט 6 שנים בהם הוריה והיא התגוררו בתל אביב' שם אביה עבד, ואמה הייתה עקרת בית, נולדה אחותה שולמית, כיום כולם קוראים לה שולי.

סבתא מספרת:

חיי היו רגילים ושמחים, אך באותה תקופה כששולי אחותי הייתה בת שנתיים פרצה בארץ מחלת הפוליו. אף אחד לא באמת ידע מה זה ובבניין בו התגוררנו פרצה המחלה ואחותי נדבקה. בהתחלה חשבנו שזה רק חום גבוה ואחר כך התברר שיש לאחותי שיתוק בפלג הגוף התחתון. פה הבנתי שחיי השתנו לתמיד.

אני בתור האחות הגדולה הייתי די לבד, כי כל הזמן אמי ואבי טיפלו ונסעו עם אחותי להמון בדיקות. הייתי חולמת תמיד בלילות, עם עצמי, על מה היה קורה אם אחותי לא הייתה חולה וכמה הייתי נהנית גם מתשומת הלב של ההורים שלנו.

חלום ילדותי הוא, שאם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור ולעשות הכל כדי שאחותי לא תהיה משותקת ושתוכל לשחק אתי, וגם על הדרך לקבל את תשומת ליבם של ההורים, ולדאוג פחות.  תמיד ידעתי שאחותי באחריותי ושאם יקרה משהו להוריי אז אני זו שאדאג לה.

 כיום,  אחותי כבר סבתא ל-3 נכדים מהממים, פעילה. ואף הייתה מורה לביולוגיה בתיכון. אף פעם לא ראתה במחלתה מגבלה, ודאגה תמיד להראות שהיא יכולה לעשות הכל.

הזווית האישית:

אוהד: לי היה מאוד כיף להשתתף בתכנית זו. היה לי כיף לפגוש את סבתא, לדבר איתה ולשמוע סיפורים שלא ידעתי שקיימים ולשמוע אותה מדברת על זה מהזווית שלה. היה מאוד כיף. כמובן שאני וסבתא נמשיך עם סדרת הפגישות שלנו כדי שאוכל לשמוע עוד סיפורים.