מאגר סיפורי מורשת

יעקב קנטי נולד בעיר אדירנה שבטורקיה להוריו שמואל ורגינה קנטי ונקרא על שם דודו ז'אק, שנפטר חצי שנה לפני היוולדו. העיר אדירנה שבצפון מערב טורקיה שוכנת על גבול בין טורקיה לבולגריה ויוון. סבא היה בן למשפחה יהודית בורגנית בת המעמד הבינוני. המשפחה כללה את הוריו של סבי, אחותו הגדולה, ואחיו הקטן, הם התגוררו בבית טורקי קלאסי בן שתי קומות. סבתו מצד אביו גם גרה איתם וסבי היה מאוד קשור אליה. סבי למד בעיר בבית ספר עממי טורקי עם כל חבריו בשכונה. בעקבות מעבר עסקי אביו לאיסטנבול, הוא למד שם בכיתות ה' – ו' ואף סיים את בית הספר היסודי כחניך מצטיין. למרבה הצער, העסקים של אביו לא הצליחו באיסטנבול ולכן המשפחה שבה לאדירנה, שם המשיך את לימודיו.

ילדות

תקופת הילדות מאופיינת בחוויות עם ילדים מהשכונה ובמשחקים לפי עונות השנה. לדוגמה, בחורף העיר הייתה מאוד מושלגת והם נהגו לבנות מגלשיים לצורך תחרויות גלישה. בנוסף, הם נהגו לבנות עפיפונים באמצעות מקלות עץ, חוט משיכה חזק ונייר בצבעים שונים. הרוחות שנשבו בעיר עזרו להם להעיף את העפיפונים והם התחרו ביניהם מי יעיף את העפיפון שלו לגובה רב יותר.

חווית ילדות נוספת היא התכנסות לצרכי למידה בבית הכנסת בעיר. בחודשי הקיץ נאסר על הילדים להסתובב ברחובות העיר ולכן הם התכנסו ללימודי עברית אצל רב בית הכנסת בשכונה. בשל קולו הערב של סבי הוא הצטרף למקהלת ילדי בית הכנסת ובהתאם השתתף בהצגות ובטקסים שנערכו בחגים.

בחודשי הקיץ עבד סבי בחנות המכולת של אביו ותפקידו היה שקילת הסחורה וביצוע משלוחים. לאחר סיום לימודי התיכון בעיר אדירנה החל סבי ללמוד רפואה באוניברסיטת איסטנבול שם הוא גר בחדר מושכר עם שותפים. שם עברו עליו שש שנות לימוד מפרכות.

עלייה לארץ

שנה לפני סיום לימודי הרפואה פרצה מלחמת ששת הימים בארץ. סבי וחבריו עקבו אחר המתרחש בארץ באמצעות כתבות בעיתונים המקומיים. תמונות הניצחון עוררו תחושת גאווה רבה ומנגד היחס האנטישמי בו נתקלו לא פעם עוררו בהם את הרצון לעלות לארץ.

עם תום לימודי הרפואה, ב-10 ביולי 1968 עלה סבי עם שלושה מחבריו ללימודי הרפואה ארצה. הם למדו במשך ארבעה חודשים באולפן ללמידת השפה העברית בבאר שבע. בסיום לימודי האולפן החלו את עבודתם כסטאז'רים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. שם עבדו במחלקות בית החולים השונות. בתום שנת עבודה כל אחד בחר לעצמו תת מקצוע להתמחות, סבי בחר באורולוגיה.

שירות צבאי

עוד בהיותו בהתמחות בבית החולים קיבל סבי צו גיוס לשרת כרופא צבאי לתקופה של שנה וחצי בתנאי קבע. חצי שנה ראשונה של השירות היה רופא גדודי של חיל השריון. באפריל 1973 הוא יצא לקורס קצינים אותו סיים כקצין מצטיין ולאחריו שובץ לתפקיד קצין רפואה פעילה בחיל רפואה דרום. תקופת השירות הצבאי הייתה מאוד מאתגרת גם בגלל מלחמת יום הכיפורים.

המלחמה פרצה בשעה 14:00 בצהריים. זו הייתה הפעם הראשונה בה שמע סבי אזעקות אמת. עם הגיעו לבית החולים החלה התארגנות לקראת קליטת נפגעים שהגיעו במסוקים ישירות לבית החולים. תפקידו של סבי היה לנווט את תנועת המסוקים ולהפנות אותם לבית החולים המתאים בהתאם למצב הפצועים. הוא נדרש לקבל החלטות קשות בהתאם ליכולת ומצב צוותי הרפואה, ניתוחים נדרשים ותזמונים.

מקצוע ועיסוק

לאחר שירותו הצבאי המשיך יעקב בהתמחותו בכירורגיה אורולוגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע ושם גם סיים את תקופת ההתמחות ב- 1977. בשנת 1979, לאחר שצבר ניסיון רב בניתוחים, נסע עם משפחתו (אשתו – סבתי גניה, ושני בניו אייל וירון) להתמחות-על בקנדה, זאת לאחר שקיבל מלגה מאגודה לחקר הסרטן. בשובו מחו"ל חזר לבית חולים סורוקה והתמנה למנהל יחידת אורולוגית ילדים. לאחר כשנתיים מונה למנהל במחלקה. בשנת 1989 התמנה יעקב למנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים סורוקה ושמש בתפקידו זה כ- 24 שנים עד לפרישתו ב- 2012. בשנת 1990 קיבל תואר פרופסור לאורולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. בשנת 2007 נבחר ליו"ר האיגוד הארצי של האורולוגיה בישראל.

לסבי יש סיפורי חולים רבים שהוא עזר להם להבריא ושינה את חייהם. חולים רבים נקשרו אליו והמשיכו לשמור איתו על קשר לאורך השנים, אם בברכת חג שמח בחגים, או בהזמנות לאירועים משפחתיים דוגמת חתונות, וברית מילה של ילדיהם. מדובר בכארבעים שנות קריירה המאופיינות בעבודה קשה ומאתגרת בבית החולים, ועל כך ראויות לציון.

תחביבים

התחביבים של סבי הם קריאת ספרים, ציור, טיולים, ומתן הרצאות בנושאים היסטוריים בחוג הלאדינו בו הוא לוקח חלק.

הזוית האישית

רועי הנכד המתעד: חוויותינו מהתוכנית היו מאוד מעניינות וכיפיות. למדתי הרבה יותר על סבי והוא נהנה לשתף ולספר את סיפור חייו. אני מאחל לו שיהיה לו עוד חוויות כיפיות כמו שהיו לו בילדות, הפעם כסבא לנכדים.