מאגר סיפורי מורשת

כשנכנסו לביתו של יעיש פגשנו קודם כל את החיוך. חיוך שכאילו פורץ מתוך עיניו, מדלג על 88 שנותיו ומשדר תום, אמונה וראיית הטוב. אכן כשצוללים לתוך סיפור חייו המרגש והמעצים, מבינים איזו מנה גדושה ממצרכי יסוד אלו, לצד התערבות אלוהית ברמה שלא מביישת נס, היה צריך יעיש היתום חסר הכול שלמד אך מעט לימודי קודש בחדר, כדי להקים את שתי האימפריות בראשן הוא עומד.

יעיש נולד בתימן בשנת 1934. בגיל 5 הוא כבר היה יתום מאב ומאם, כשאחותו הגדולה וטובת הלב מגדלת אותו בתנאי מחסור קשים. יעיש זוכר ימים ארוכים בהם לא בא אוכל אל פיו, ימים בהם האמונה והתקווה הם שהעניקו לו את הכוח לשרוד. בשנת 1949, כשהוא בן 15, עולה יעיש לארץ, במסגרת מבצע מרבד הקסמים. הוא נשלח לבדו, למעברת עין שמר ובהמשך לעבודת נטיעות מפרכת בהרי ירושלים. שם, במחנה העובדים ליד מושב רמת רזיאל, חולם יעיש היתום ומתפלל לאשת חיל אשר תבנה אתו בית בישראל, ותעמיד בנים אחריו. הנס מתקיים בדמותה של רחל הצעירה, היפהפייה, שבאה ממעברת חלסה, הלא היא קריית שמונה של היום, כדי לבקר קרובי משפחה במחנה הנוטעים.

רחל, האישה ואחר כך האם הטרייה, היא שעמדה לצידו, כשיעיש התגייס לצבא לחיל התותחנים, הפך לחייל מצטיין ואף קיבל תעודת הוקרה מנשיא המדינה יצחק בן צבי.

בשנת 1953 החליטו להתיישב יחד ולהיות חלק מהמקימים של מושב נחלה, במועצה האזורית יואב, אשר בדרום. רחל נשאה עמו את קשיי הקיום, את הבדון בו גרו, שהיה שילוב לא מוצלח של צריף ואוהל, את שעות העבודה הארוכות של יעיש, וגם את ההתמודדות עם מוסדות המדינה שלא תמיד היו קשובים לצורכי המתיישבים הצעירים. כל אלו לא עצרו את יעיש. הוא המשיך להאמין שעבודה קשה, אמונה וראיית החיובי, הם שיובילו אותו לעתיד טוב יותר.

בקיץ 2009, לאחר מחלה ממושכת נפטרה רחל אהובת ליבו. כמו יתר הדברים הקשים שעבר, גם על אובדן קשה זה יעיש מתגבר בכל יום, וזאת על אף הגעגוע שמציף את עיניו כשהוא נזכר בה. דמותה ואישיותה המיוחדת היו להשראה לכולם עד היום. במשפחה שהקימו 12 ילדים ומעל 250 נכדים, נינים וחימֵשים, אשר מגיעים לבקרו בשבתות ובחגים. "מעולם לא הורגשה צפיפות גם כשהיה מדובר בעשרות אנשים בחגים", הוא מספר. תמיד היה האירוח ברוחב לב תוך התחשבות בצרכים של כולם, גם בעזרת בנם המסור יהודה שגר בסמוך ומנהל את המשק המשפחתי ביד רמה.

עד היום, יעיש מקפיד כל בוקר לעשות סיבוב בטרקטור הישן ולסייר בכל החלקות של המשק, ונוטל חלק פעיל בעבודה החקלאית אותה הוא כל כך אוהב. יעיש אוהב את המדינה ומחובר לאדמה ולעם ישראל וזוכר עד היום את תחושת השותפות, המחוברות, העזרה הדדית וגם התמימות שאפיינו את ימי הקמת המושב.

הזוית האישית

מוריה: אני חושבת שזה רעיון ממש מגבש וזה מעניין ללמוד אחד על השני.