מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאן רחמים, אני משתתפת יחד עם סבא שלי בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורו.

סבא אלי רחמים מספר על תקופת ילדותו

שמי אלי רחמים, המשפחה שלי עלתה לארץ מגלות בבל שהיא עיראק. בילדות היינו משחקים במשחקי חברה. קראו לי אליהו על שמו של האח של הסבתא שלי שנרצח בפרעות של התושבים הערבים ביהודי בבל. נולדתי בעיר רחובות, בבית יולדות, ברחוב בנימין. מאחר והמדינה הייתה צעירה וחסרת אמצעים לא היה מספיק בתים לקלוט את כל גלי היהודים שחזרו מהגלות לארץ ישראל, לכן בנו מהר מהר מחנות כדי לקלוט את העולים. בהתחלה הקימו מתחמים של אוהלים ומאוחר יותר בנו לנו צריפים מעץ עד שהמדינה הצליחה לבנות בתי אבן ולשם עברנו. המעבר שלנו  מהצריף עץ במעברה לבית חדש בנוי מאבן הורי העבירו את הציוד הדל שכלל מיטות, מזרנים וכלי אוכל על חמור ועגלה מבית העץ לבית האבן.

תקופת התבגרותי

מלחמת ששת הימים פרצה ב-5 ביוני, שנת 1967. בדיוק עמדתי לחגוג את בר המצווה, הייתי נער צעיר, סקרן ומלא בתכניות כמו כל נער מתבגר. בתקופה זו החלו לדבר על מלחמה שעלולה לפרוץ נגד ארצנו, פחדתי וחששתי מפני הלא נודע. שמעתי שכל מדינות ערב מסביב התאחדו להילחם נגדנו להשמיד אותנו.

עברנו שבועות של המתנה וחשש. כל הגברים שהחוק אפשר לגייסם לצבא, גויסו. המבוגרים יותר התנדבו לעזור בהגנה אזרחית, אבא שלי ששירת בבסיס תל – נוף של חיל האוויר נשאר ולא חזר הביתה וגם הדודים והשכנים גויסו לשרת במלחמה ולהגן על ארצנו.

בלילות אסור היה להדליק אורות ובכל רחבי המדינה היה חושך מוחלט. אני, שהייתי נער סקרן ומלא ברצון לעזור, התנדבתי ויחד עם החברים צבענו פנסי מכוניות בצבע כחול על מנת לצמצם את עוצמת האור בכדי שמטוסי האויב לא יצליחו לזהות מטרות ישוב ולהטיל עליהם פצצות בלילות. מדינת ישראל הייתה צעירה ולא היו מספיק תשתיות ומקלטים להסתתר, לכן כל מי שיכל חפר באדמה מקלט כדי להסתתר. מאחר ואני הייתי הבן הבכור והגדול מכל אחיי לקחתי את המשימה עליי וחפרתי בחצר הבית, ברחובות, בור מקלט בצמוד לעץ הרימונים.

דאגתי למקלט גדול שיכיל את כל בני המשפחה כולל סבתי המבוגרת שגרה איתנו. את הבור כיסיתי בפחים שמצאתי במזבלה, באזור התעשייה, לא רחוק מהשכונה בה גרנו. על הפחים שמתי ענפים של עצים ועשב דשא. בלילות כאשר נשמעו אזעקות רצנו לבור דמוי מקלט, והסתתרנו עד לצפירת ההרגעה.

כנער מתבגר החוויה הזו עיצבה את אישיותי, וכבר אז גמלה החלטה בלבי להתגייס לצבא ולעזור בהגנה על המולדת!

לאחר מלחמת ששת הימים אמא הגיעה לבית הספר וסיכמה עם המנהל והמורה שלי לחגוג לי בכיתה את בר המצוה בלי שאדע שזה מה שמתכונן. בוקר אחד אמא שלי נתנה לי שקית ביד ואמרה לי למסור למורה הכיתה, בתוך השקית היה תפילין וטופי, מסרתי למורה את השקית ואז הוא הכריז שקט ומר לילדים, "היום אנו חוגגים בר מצווה לאלי", כרך לי את התפילין לימד אותי ברכות והתפילות לאחר מכן חילק סוכריות לחברים. כך חגגתי את בר המצווה שלי!

לאחר שסיימתי את לימודי בתיכון התגייסתי לצבא ושרתתי את המדינה כ – 45 שנה בחיל חימוש עם ציוד כבד, של עשייה למען המולדת ברציפות כדי להגן על המדינה כפי שהגנו עלי במלחמת ששת הימים.

הזוית האישית

סבא אלי: תוכנית הקשר הרב דורי הייתה עבורי חוויה אדירה, אשר גרמה לי לחזור אל מחזות ילדותי אל חוויות המעברה בה נולדתי אל הסבים והסבתות, הדודים והדודות שאני מאוד מתגעגע אליהם וכמובן אל ההורים שלי שכבר אינם בין החיים. זיכרונות על המשחקים שהמצאנו ושיחקנו, גם הילדים, בית הספר והשכנים, בית הכנסת ואווירת ימי החגים.

והינה היום אני סבא לנכדים ומאושר בפנסיה מעביר את המורשת של המשפחה לנכדתי האהובה, שהיא הראשונה שהפכה אותי לסבא מאושר אני אוהב אותך נכדתי, ליאן אהבה גדולה ומאחל לך הצלחה ענקית בהמשך הדרך המשיכי להיות תלמידה חרוצה, אהובה, סקרנית ושקדנית.

ליאן: תוכנית הקשר הרב דורי הייתה עבורי חוויה אדירה אשר גרמה לי ללמוד על סבי, אלי, הרבה דברים על משפחתו על שכניו על חבריו לדוגמא: עלייה של ההורים שלו לארץ, מלחמת ששת הימים, בר המצווה שלו, המעבר לבית חדש כיצד משפחתו וסבא אלי התמודדו במלחמת ששת הימים על החגים שחגגו ועל בית הכנסת והחינוך שקיבלו. בזכות העבודה התקרבנו מאוד אחד לשני.