מאגר סיפורי מורשת

שמי רינה פרי נולדתי בבית חולים בילינסון בשנת 1953. גדלתי להוריי יצחק ותמרה שבתוב. אמי נולדה בשנת 1926 ונפטרה בשנת 2019 ואבי נולד בשנת 1920 ונפטר בשנת 2009. בבולגריה. סבא שלי – אברהם שבתוב עבד במסחר והיה עשיר מאוד. אבא שלי ושני אחיו עזרו לסבא בחנות.

הימים היו ימי מלחמה ואבא שלי נלקח לעבוד עבודות פרך. למזלם של הוריי היה בבולגריה מלך מאוד אנושי שעזר ליהודים לעלות לארץ ישראל. הוריי עלו מבולגריה בשנת 1944. הם הגיעו דרך תורכיה ואחר כך דרך לבנון ברכבת.

בארץ אבא שלי מצא עבודה בתחנת דלק בתל אביב ואמא שלי עבדה כתופרת. אבא הגיע לארץ קצת לפני אמא והוא קנה בית למשפחה שלו בעיר רמלה.

אמא עלתה לארץ עם סבתא שלי ועם האחים של סבתא: דוד ניסים, דוד איזידור ודוד פורטונת, שקנו לסבתא דירה בתל אביב ברחוב רופין מול הים.

הורי הכירו בתל אביב בשנת 1946 ושלוש שנים לאחר מכן הם התחתנו.

ילדות ונעורים

בשנת 1952 נולד אחי הבכור רמי, ואני נולדתי שנה וחודשיים אחריו. גדלנו זה לצד זה באהבה רבה.

כשנה לאחר שהורי נישאו אבא עזב את עבודתו בתחנת הדלק ופתח חנות שנקראה "מעדני תמר" על שם אמי, ברחוב דיזינגוף 110 בתל אביב. במעדניה היתה עבודה רבה ואמא נרתמה לעזרתו ויחד עבדו בחנות, אך התקשו לתמרן בין העבודה לבין הנסיעות לרמת גן כדי להיות עם אחי ואיתי. לכן החליטו לעזוב את רמת גן ולרכוש דירה  בת 3 חדרים ברחוב גורדון בתל אביב. הדירה היתה ממוקמת כחמש  דקות הליכה מהחנות.

במעבר בין רמת גן לתל אביב הייתי בת 8 ואחי היה בן 9. כמובן שגם נרשמנו לבית ספר אחר ועברנו מבית ספר "יהלום" ברמת גן לבית ספר "תל נורדאו" בתל אביב.

בדרך לבית הספר היינו עוברים דרך החנות ואמירת בוקר טוב לאבא וגם בחזרה מבית הספר היינו מראים נוכחות כך שהכל היה בשליטה והורי ידעו איפה אנו נמצאים, דבר שמנע מהם דאגה מיותרת, בזמנו לא היו טלפונים.

בתור ילדה בוגרת הייתי מגיעה לחנות של ההורים פעמיים בשבוע כדי להירתם למאמץ המשפחתי ולעזור. לא כל כך אהבתי את הסיטואציה אבל הבנתי את הצורך.

כתלמידה הקפדתי ללמוד היטב וגם לבלות עם חברים. הייתי בצופים ולאחר מכן גם בנוער העובד והלומד, אבל אישית נהנתי יותר לבלות עם חברים במסיבות סגורות.

בשעות הפנאי אחרי הלימודים היינו מתאספים כל ילדי השכונה ומשחקים במשחקים שונים כמו "דודס", משחק חבטה במקלות בעזרת מקלון שתפקידו היה להתנהג כמו כדור, תופסת, מחבואים, קלאס וגומי. משחקי כדור כמו מחניים, פינות. לפעמים ישבנו באחד מבתי החברים ושיחקנו בדוקים, בסבלנות (משחק קופסא), מלחמה ומשחקי קלפים נוספים. כמו כן היינו עושים מעשי קונדס – קופסה מלאה במים קשורה לחוט כמוקש בפני ההולכים על המדרכה, 5 אבנים, וזריקת ביצים מקומה שלישית על העוברים ושבים ולתוך חלונות השכנים. כמובן שהיום במרחק השנים וההתבגרות אני מבינה שמעשים אלו אסורים ובלתי ראויים. בקיץ הייתי מצטרפת לאחי להתרחץ בים שהיה במרחק של כ-400 מטר מביתנו.

להורי היו חברים קבועים – חבורה של חברים בולגרים איתם היינו יוצאים לטיולים, פיקניקים, בונגלוס בחופי הים וטיולי טבע ברחבי הארץ.

את בית הספר התיכון סיימתי ביוני 1972 הייתי אמורה להתגייס מס' חודשים מאוחר יותר. עד הגיוס עבדתי בבנק לאומי במסלקה.

התגייסתי ב-27.12.1972 שירתי בחיל האוויר בתור פקידה של מפקד טייסת בבית הספר לטיסה בבסיס "חצרים". השירות  היה מהנה ומאתגר.

הכרתי בבסיס אנשים טובים ומעניינים, רכשתי חברות טובות שעד היום אנחנו בקשר.

בטייסת הכרתי מדריך טיסה, גבוה בלונדיני עם עיניים כחולות, דובי פרי. יצרנו קשר והיינו לחברים טובים.

השתחררתי מהצבא באוגוסט 1973, קצת לפני מלחמת יום כיפור. דובי נשאר בצבא ונלחם במלחמת יום הכיפורים.

כשנה לאחר המלחמה החלטנו להתחתן ולהקים בית בישראל.

הזוית האישית

סבתא רינה: הרגשתי נפלא ושהיחסים עם נעם נכדתי מתהדקים. נעם: היה לי מהנה ללמוד על החיים בבולגריה.