מאגר סיפורי מורשת

תל מונד נוסדה ע"י הלורד אלפרד מונד מלצ'ט ב1928. הוא רכש אדמות ונטע כ-3000 דונם פרדסים. לזכרו

הוקם הפסל. חברי המושבים עבדו בשנים הראשונות בפרדסים שלו.

הפוילרים יוצרו באנגליה כדי לחרוש אדמות ביצה שיובשו. עבדו בזוגות: אחד משך את  המחרשה בעזרת

כבל פלדה והיא פתחה תלם: כשהגיעה לקצה השטח ,הפכו אותה והיא נגררה בכוון הנגדי ע"י הפוילר השני.

המחנה הוא מקום ההתיישבות הראשון . במרכזו בנין בן שתי קומות, שבו היו משרדי "חברת מטעי א"י וברבות השנים הפך לבסיס של " משטרת הישובים  העברים".( הנוטרים). המ"ן ( משמר נע) של נוטרים, רכובים על סוסים. היינו עוברים לידם, בדרכנו, ברגל, לבית הספר ומתפעלים מתרגילי הרכיבה שלהם. הקרון . בו היה ביה"ס הראשוןלכל ילדי הגוש.

אבא אמא ואני על הידיים (1930)

צולם במגדל, שם ישבה פלוגה של "ארגון יזרעאל"

 

ובה היו גם הורי. חברי כפר הס "עלו" על הקרקע בשנים 1931-1932.סימון המגרשים ע"י תלם.

אבי, יעקב מחזיק במפות והדודים פותחים תלם.

 

 

הילד הקטן  בתמונה הוא אני, בחפירת הבאר הראשונה, שנעשתה בעזרת טוריות.

האדמה הוצאה ע"י דלי וחבל. הדפנות ניבנו מבלוקי-בטון. חפרו לעומק עשרות  מטרים. בתחתית הבור

הוצבה המשאבה. לפעמים היו יורדים בסולם, לתחתית הבאר על-מנת לטפל במשאבה.

 

תמונה זו למטה, מראה כפר הס, מעל לבריכת המים. את הבתים הראשונים בנתה חברת

"התיישבות האלף" ל-26 חברים.

ברקע: חורשת האקליפטוסים בה בילינו בנעורינו הרבה מסביב למדורה.

בקיצים-במחנות של הנוער העובד והגדנ"ע.

 

 

החמור היה הטרקטור והמכונית של הימים ההם. לידו: בן דודנו חיים. עליו: אחותי שושנה ואני.

 

קבוצה מחברי כפר הס, עבדו בפרדסי "יכין". היו רוכבים לעבודה על חמורים. דוד ישראל היה צלם.

היה לוחץ על "המשהה" ומהר להצטרף למצטלמים.

 

 

הפעם החמור לא שיתף פעולה.

קטיף בפרדס בימי מאורעות 1936-1939 לפני שהיה לנו מועדון, היה לנו מגרש משחקים, ובו סוכה ומתח.

בכיתה א', בבית הספר החדש, עם המורה דוד גלבוע.

 

בשנת 1941הקימו בבית הספר  מטבח וחדר אוכל.  קיבלנו כובעים והיינו לטבחים.

קבוצת דרור בנוער-העובד. עם המדריך יהודה גבעוני

 

הקפ"אפ-קרב פנים אל פנים.  גאוות הגדנ"ע. ההרכבה הייתה לנו במשק משתלת עצי פרי. את הגפנים

היינו מרכיבים ליד שולחן. אבא היה מרכיב, אמא אני שושנה ומיר'לה קשרנו ברפיה, וטבלנו בפרפין.

תש"ח אבא נפל במלחמת השחרור, אנחנו כבר שלושה דורות :אמא מירל'ה ודודתי

בשנת 1987אמא נפטרה.