מאגר סיפורי מורשת

שמי משה אלוני לשעבר אייכנר, שם אבי יעקב ושם אמי הלנה.

הורי נפגשו בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה כאשר אבי איבד את אישתו הראשונה ואת ארבעת בניו שנספו בשואה ואמי השתחררה ממחנה עבודה של הגרמנים.

בשנת 1956 נפתחו שערי פולין ואז עלינו אני והורי לארץ ישראל בגלל ציונות ואהבת ארץ ישראל.

אני והורי

העלייה לישראל

העלייה לארץ הייתה דרך איטליה ומשם באונייה לארץ.

התנאים באונייה היו לא פשוטים. הייתה צפיפות גדולה, האוכל היה מוקצב, לדוגמה: מנת אוכל קטנה ומעט מים. הים היה סוער, לאחר מספר שבועות הגענו ארצה לאחר מסע מעייף. התיישבנו בטבריה, אבי לא מצא עבודה במקצועו כחייט ונאלץ לעבוד בעבודות יזמות כגון ניכוש עשבים. לאחר זמן קצר אבי מצא עבודה בתל אביב כחייט ונאלץ להתגורר אצל בן דודו שגר ברמת יצחק, הוא לן בביתו במשך כל שבוע העבודה והיה מגיע בסופי שבוע הביתה.

לאחר זמן קצר הורי החליטו לעבור למרכז הארץ, ניתנה להם אפשרות לעבור למעברה מחנה ישראל ליד העיר לוד שבעבר היה מחנה בריטי. היו הבדלים  משמעותיים מבחינת המגורים בין טבריה לחיים במעברה. קיבלנו חדר קטן עם שלוש מיטות, עם שירותים משותפים לכל הדיירים שהתגוררו שם.

אמי

התנאים במעברה היו קשים. לא היו לנו מים זורמים בבית, היה לנו ברז משותף בחצר בבית שלנו, לא היה לנו תאורה השתמשנו בעששיות. בערבים בישלנו אוכל על פרימוסים, לא הינו נועלים את הדלתות. פעם בשבוע היו מארגנים שוק של מכירות של דברים משומשים ושוק פירות וירקות. חיינו בצמצום רב לא היה כסף מספיק למחייה אבי נאלץ לעבוד שעות רבות כדי לפרנס את המשפחה.

 אבי

כילד היו לי הרבה חברים במעברה, היה לי חבר קרוב במיוחד שמו היה אברהם בן ברוך, בשעות הפנאי אהבנו לשחק במשחקי רחוב כמו תופסת, מחניים ובמיוחד כדורגל. אהבתי להצטרף לאכול עם השכנים שלנו שהיו להם הרבה ילדים.

אני כילד

למדתי בבית ספר יסודי "ויצמן" היחיד שהיה.

לאחר שלוש וחצי שנים בבקשות רבות לעבור למגורי קבע עברנו לחולון לדירה קטנה של חדר וחצי שם ביליתי את כל שנות נעורי למדתי בבית ספר מקצועי במגמת מסגרות. בתום לימודי התגייסתי לצה"ל לחיל שיריון כחימושניק.

לאחר שהשתחררתי מהצבא עבדתי במפעל לארונות חשמל כמסגר. למרות כל הקשיים הקמתי משפחה לתפארת ארבע ילדים ושישה נכדים, גר בסמוך לילדים ונהנה מאוד מאוד מכולם. מתוך הקושי למדתי להעריך את הטוב והשמחה.

תמונה משפחתית

הזוית האישית

משה ומירה: מאוד נהנו לבוא למפגשים ולפגוש את שני, נכדתנו, לעבוד ביחד ולספר את הסיפור האישי שלנו.

שני הנכדה: מאוד שמחתי לקראת המפגשים ולשמוע בפעם הראשונה את הסיפור האישי של סבא שלי.