מאגר סיפורי מורשת

שמי יהב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, אשר (פרוספר) רואש, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא נולד במקנס שבמרוקו בשנת 1951. הרחבה על השם הפרטי של סבא: במרוקו לא רצו לקרוא לאנשים בשמות יהודים. קראו לאנשים בשמות צרפתיים (בגלל הכיבוש הצרפתי במרוקו באותה תקופה), כדי שהמשטר ואזרחי המדינה המוסלמים לא יעשו בהם פרעות.

העלייה לישראל

בשעה 5 לפנות בוקר, אנשי המוסד ואנשי הסוכנות היהודית הגיעו לביתו של סבי והעניקו לו ולמשפחתו זמן של עד שעתיים להתארגן כדי לעזוב את מרוקו ולעלות למדינת ישראל. תחילה, אנשי המוסד הורו למשפחתו של סבי להיכנס לחלק הפנימי של משאית. בצד הפנימי של המשאית היו כמה משפחות ובצד החיצוני היו כמה ארגזים של פירות הדר. במשאית הם נסעו ממרוקו עד ספרד. בספרד, חיכו שבועיים לאונייה (במיצרי גיברלטר) והפליגו דרך האונייה "מולדת". באונייה הפליגו שבועיים עד שהגיעו לארץ ישראל, לנמל חיפה. כשהגיעו לנמל, תוך שעתיים ארגנו להם הסעה למעברות הדיור העולה בשכונת "דורה" הנמצאת בנתניה.

כשסבי עלה ארצה, הוא היה בן חמש, הוא למד עברית במרוקו ודיבר עברית בביתו. כל אלה גרמו לסבי להשתלב ולהסתגל לארץ החדשה במהירות. סבי ומשפחתו גרו במעברה אחת מתוך תשע. מסביב הכל היה חול מלבד מכולת, מספרה ובית ספר. אביו של סבי נפטר במרוקו ממחלה קשה ואמו עבדה כטבחית במסעדת דגים כשעלתה ארצה. הצריף שבו גרו היה דל אמצעים, בלילות היה קור עז וכל בני המשפחה ישנו על מזרני קש ללא תנאים נוחים.

סבי גדל במקנס שבמרוקו עד גיל חמש. במרוקו למד בגן "תלמוד תורה". הגן "תלמוד תורה" היה גן יהודי שחינך לערכים יהודיים ולמסורת היהודית. בגן, סבי למד מרוקאית, עברית ותנ"ך. בגיל חמש, כאמור, סבי עלה ארצה. הוא למד בבית הספר "סיני" בשכונת "דורה" בנתניה. המשחקים ששיחקו סבי וחבריו כשהיו קטנים הם בעיקר כדורגל וכדורעף. אחר הצהריים השתתפו בחוגים: ציור, חליל ובישול. חבריו של סבי מבית הספר ומהשכונה היו: בבר, פרוספר, דושה, ישראל וציון.

כשסבי הגיע לצבא, הוא שירת כטבח בחיל שריון בסיני במשך שלוש שנים ולקח אף חלק במלחמת יום הכיפורים. הוא היה בכוננות כל הזמן, חלק מחבריו נהרגו במלחמה. במסגרת המלחמה התאמן חמש שעות ביום ביריות בנשק. הם לפעמים היו שומרים על הבסיס, החלק שבו גרו החיילים היה מתחת לאדמה, היה מחניק וקצת חשוך.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

סבי הכיר את סבתי בים. כשהגיע גל גדול סבתי לא הסתכלה וסבי הרים אותה כדי שתוכל לנשום. מאז הם התחילו לדבר יותר והגיעו לבתים אחד של השני. כשהם הכירו, סבתי גרה בשכונת אזורים בנתניה וסבי בשכונת דורה בנתניה. כיום הם גרים במרכז העיר. לסבי וסבתי שלושה ילדים: אבי הבכור (דודי), ריקי הבינונית (דודתי) ולילך הקטנה (אמי). השם של דודי נגזר מהשם אברהם – שם אביו של סבי. השם של דודתי נגזר מהשם ריקה – על שם אימא של סבתי. השם של לילך (אמי) – על שם פרח הלילך. דודי אבי נולד בתאריך 16.9.1974, דודתי ריקי נולדה בתאריך 22.4.1977 ואמי לילך נולדה בתאריך 25.6.1980. בנוסף, לסבי וסבתי שמונה נכדים. האירועים שמשפחתי חוגגת יחד הם רבים, כגון: קידוש בערבי שישי, מימונה, ימי הולדת וחגים.

עיסוקו של סבי בעבר הוא טבחות. סבי עשה קורס לטבחות בבית הספר לבישול "תדמור". לאחר מכן, עבד בשני בתי מלון באזור טבריה והכינרת. כשסבי היה טבח צבאי הוא בישל גם באירועים חשובים, מכיוון שהיה היחיד שעשה קורס לטבחות ועבד בבתי מלון. הוא בישל למצביאים החשובים באותה תקופה (גולדה מאיר, אריק שרון ומשה דיין), שבאו לבקר במוצבים של סיני. אחרי הצבא, היה מדריך בבית ספר לבישול שהוא למד בו, "תדמור". בשלב מאוחר יותר, סבי שכר את "אולמי רון" עם עוד שני שותפים והיה שם טבח ראשי למעלה משלושים שנה. לאחר ניהול "אולמי רון", היה אחראי המטבח באולם "גני האצולה".

התחביבים של סבי הם ציור וכתיבה. סבי סיפר שתמיד אהב לצייר וכאשר יצא לפנסיה, הייתה לו הזדמנות לפתח את תחביב זה. הוא סידר בביתו חדר ציור מאובזר ובכל יום הוא מצייר. עד היום הוא צייר מאות תמונות וחלקן אף תלויות על קירות הבית.

בשנים האחרונות סבי החל לעסוק בכתיבה גם כתחביב. הוא נוהג לכתוב סיפורים קצרים, לעיתים משולבים עם מוסר השכל כלשהו ולעיתים משולבים עם בדיחות בנושא מסוים.

המסר שסבי מעביר לדור הצעיר הוא: לא לתת יד לאפליה. הוא סיפר שבתור ילד, תמיד סבל מגזענות מצד עולי אשכנז וילדיהם: "הגזענות היא צלקת. עד היום אני זוכר איך נידו אותי כשהייתי ילד." עוד הוסיף ואמר: "מכיוון שהאשכנזים היו כאן קודם, הם ידעו מי הולך לעלות לארץ. כשהם ידעו ש"הכוח הפועל" (עולי מדינות עולם שלישי, לא מתקדמות) מגיע, הם נתנו לספרדים לבנות את הארץ בעבודת כפיים ולא לתכנן אותה."

עבודות של סבי

הזוית האישית

יהב הנכד המתעד: נהניתי מאוד בתהליך כתיבת התיעוד. לדעתי, חשוב ביותר לכתוב את הסיפור הזו משום שצריך לדעת את הסיפור של משפחתך, איך הכל התחיל ואת העובדה שיש מאחוריהם סיפור חיים שיכול להיות שלא יסופר בעתיד ויגרום לשכחת המורשת. מהראיונות למדתי דברים רבים שלא ידעתי קודם. בנוסף, במהלך כתיבת העבודה מבלים זמן איכות אישי עם הסבים או הסבתות. בזכות התכנית, נפגשתי ושוחחתי יותר עם סבי, ראיינתי אותו והיה לי כיף ללמוד על מה שהתרחש בתקופתו ולשמוע סיפור חיים עשיר. גם סבי נהנה מאוד כאשר סיפר לי את קורות חייו. הוא שמח כאשר כתבתי את סיפור חייו לפרטי פרטים.