מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא רחל (רעיה) קרסיק על שם סבתא רבתא שלי מצד אבי, רוחול (ביידיש) ז"ל. נולדתי בתאריך 25.2.1952 בעיר מינסק שבבלארוס לשני הוריי, גיטל ומאיסיי. אמי נולדה במינסק ואבי נולד בדווידווקה שהיא עיר אחרת בבלארוס.

לפני הולדתי, אבי היה צנחן ונלחם מול הנאצים והיפנים במקומות שונים בעולם ואפילו הגיע לקוריאה. בתום המלחמה הוא עבר למינסק ושם אני נולדתי. בילדותי הוא עבד בתור מנהל חשבונות וכמה שנים אחר כך הפך להיות רואה חשבון באותו מפעל לייצור כלי עבודה. הוא היה עובד ביום ולומד באוניברסיטה בלילה, כמקובל באותה תקופה. אמי עבדה כקופאית במפעל וברחה יחד עם משפחתה בחייה פעמים רבות מהנאצים כדי לשרוד את המלחמה: ממינסק לרוסיה, לקזחסטן ולבסוף חזרה לעיר הולדתה (באותה תקופה זאת הייתה מדינה אחת, ברית המועצות). אמי הספיקה לסיים את אוניברסיטת מוסקבה בדיוק יום אחד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה שנמשכה שש שנים!

ילדותי

גדלתי במינסק, בבית קטן ששכרנו, היה בו רק חדר אחד וגרנו בו אני, אלה אחותי הגדולה, אבא ואימא. בזמני הפנוי הייתי הולכת לקולנוע עם חבריי, משחקת במשחקים כמו קלאס, קפיצה בחבל, שש בש, בינגו, שחמט, משחקי כדור, קלפים ובכללי יותר משחקים חברתיים. אבל יותר מהכל, אהבתי לקרוא, למדתי לקרוא בעצמי ומאז לא הפסקתי לקרוא. קראתי המון, בכל הזדמנות, אני ממש זוכרת איך הוריי טענו שאני קוראת יותר מדי במקום לעזור בבית.

הייתי הולכת בגיל 7 לבד ברגל לספריה, לוקחת שני ספרים מכיוון שזאת הייתה ההגבלה, וחוזרת הביתה ברגל. עד שהייתי מגיעה לביתי כבר הייתי מסיימת לקרוא את כל הספרים. ויום למחרת מתייצבת בספרייה שוב ולוקחת שני ספרים אחרים.

סבתא רעיה יחד עם עז בילדותה

כשגדלתי קצת, למדתי בבית ספר מספר 27, הייתי תמיד תלמידה מצטיינת בכל המקצועות. אהבתי במיוחד מתמטיקה וספרות אך לכימיה קצת פחות התחברתי, עם כי בכל זאת הצלחתי בה. בבית הספר הייתה לבנות תלבושת אחידה, שמלה חומה ומעלייה מין סינר שחור, באירועים מיוחדים היינו לובשות סינר חגיגי לבן.

חוויה משמעותית שלי מתקופת הלימודים היא האקטיברטה בכיתה ב' שאני זוכרת במיוחד. לחברתי הטובה מהילדות קראו מרגריטה, נפגשנו בגן, בגיל 3 ולמדנו יחד בבית הספר. אנחנו עדיין חברות! ריטה גרה בצפון ישראל ואני במרכז אך אנחנו מדברות באופן קבוע ונפגשות כשמתאפשר. אנחנו חברות כמעט 70 שנה!!!

סבתא יחד עם אחיה בתלבושת בית ספרית

בצעירותי אהבתי לשמוע מוזיקה אך לא יצא לי יותר מדי, באותה התקופה אהבתי לשמוע את הביטלס שהיו בשיאם. עד היום אני אוהבת מוזיקה, בעיקר קלאסית. אולם כיום אני לא צריכה לחכות ברדיו, אלא פשוט מפעילה שירים שונים בטלפון.

החג האהוב על כל הילדים תמיד היה "נובי גוד", כנראה בזכות המתנות שהיינו מקבלים כמו סוכריות או תפוזים ותפוחים. אולי גם בזכות עץ האשוח שהיינו מקשטים או בזכות ההצגות החגיגיות עם האווירה החורפית והדמויות האופייניות לחג, כמו דד מרוז ונכדתו. תמיד לכבוד החג גם בבתי הקולנוע היו מקרינים סרטים מיוחדים לחג, שלא תמיד היו במהלך השנה ולכן אחריי ההצגות כולם היו הולכים ביחד לבית הקולנוע.

בילדות לא היה לי בביתי מים, לא הייתה מקלחת או שירותים, היו מתקלחים בבאנייה (בית מרחץ) ציבורית בעלות של 20 אגורות (קפייק) לאיש. אחרי הבאנייה היה מנהג ידוע, המבוגרים היו שותים בירה והילדים גזוז.

סבתא בוגרת בית הספר

העלייה לארץ

עלינו לארץ כשאני הייתי בת 39 וסבא בן 42. כשהחלטנו לעלות לארץ, המטרה הייתה לברוח כמה שיותר מהר מהנאצים, זאת הייתה החלטה נכונה משום שזמן קצר לאחר מכן התחילה השואה והמשפחה שלא הספיקה לברוח נספתה ז"ל.

לארץ לקחנו כמעט כל מה שהיה לנו, חפצים, בגדים, רהיטים, כלים ובגלל שלא היה לנו כל כך כסף – שישה דולר בסך הכל.

סט כלי מטבח שהמשפחה לקחה לארץ ישראל

לארץ עלינו בדרך די פשוטה, תחילה נסענו ברכבת, ממינסק בבלארוס לוורשה בפולין. מפולין עלינו על מטוס שנחת ישירות בישראל. בארץ פגשו אותנו אנשים שעזרו לנו להתמקם ומאז אנחנו גרים כאן.

כיום אני גרה בנתניה, אני פנסיונרית ומתעסקת בעיקר בענייני הבית. מכבסת, מבשלת אוכל (טעים מאוד) לכולם, עדיין אוהבת לקרוא ספרים, צופה בטלוויזיה ושומרת על קשר עם חברים ומשפחה.

ארוחת ראש השנה אצל סבתא

סבתא והנכדים כיום

הזוית האישית

מיקה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לשוחח עם סבתא, למדתי המון דברים חדשים על התקופה והמשפחה שלי. ניסיתי לדמיין את סבתא בתחנות שונות בחייה וזאת הייתה חוויה משונה, מצחיקה ומעניינת במיוחד.

סבתא רעיה: אהבתי את השאלות והנושאים שמיקה העלתה לשיחה, נהנתי לספר לה על תקופות שונות בחיי ואני חושבת ששתינו נהנינו מאוד!