מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1939 בכפר סירקין לזוג הורים יוצאי גרמניה שהגיעו ארצה בשנת 1933. הם רצו להיות חקלאים ונשלחו להתיישב בכפר סירקין.

גדלתי בכפר סירקין עד גיל 14, עד סיום כיתה ח, היינו 30  ילדים בכיתה, הכיתה הכי גדולה בבית הספר.

לימודינו הופרעו בזמן מלחמת השחרור כי כפר סירקין הייתה אז יישוב ספר- שהופגז לעיתים קרובות מהישובים הערביים בסביבה, וכך הושבתנו מלימודים כמעט שנתיים. היינו לומדים מידי פעם מתחת לעצים או בשוחה. בתום המלחמה המשכנו את לימודנו כרגיל עד סוף כיתה ח.

זכורה לי היטב תקופת בית הספר היסודי, חיי החברה שלנו היו מאוד מאורגנים, וכאשר הגענו לכיתה ה הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר ומאוד אהבתי את הפעילות בתנועה ואת חברי שם, איתם יצאנו לטיולים בארץ, איתם יצאנו למחנות העבודה בקיבוצים השונים.

משחר נעורי הייתי עוזרת לאבי במשק ושם למדתי לאהוב את החקלאות.

מלחמת השחרור

מלחמת השחרור פרצה בשנת 1947, הייתי אז כמעט בת שמונה.

בתחילת המלחמה, אנחנו, בכפר סירקין, כילדים צעירים, עוד לא הבנו מהי המלחמה. הרגשנו שהורינו היו מודאגים וראינו שנקראו מדי פעם על ידי המא"ז כדי לקבל הנחיות כיצד להתכונן לימי המלחמה. אנחנו כילדים המשכנו את חיינו כרגיל, הלכנו לבית הספר והמשכנו משחקינו ללא פחד וללא הבנה ממה שעתיד לקרות. את אימי המלחמה הרגשנו לראשונה כאשר פילחה את שכונתנו זעקתה הנוראה של שכנתינו שקיבלה את ההודעה הנוראית על מות בנה באחד מהקרבות. אז לראשונה התחלנו להבין שהמלחמה היא עסק רציני. תוך כמה שבועות החלו גם הפגזות על כפר סירקין והסתבר שגם אנחנו נהיה חלק מהמלחמה הזאת. אבי חפר שוחה (מקלט) מאחורי הבית כמו כל יתר אנשי הכפר. את השוחה הוא חפר עם טוריה ומכוש. הוא חפר אותה שתתאים לאכלס את כל משפחתי, אבא, אימא, אחותי ואני. על השוחה הניחו פחים כגג ועליהם הערימו שקי חול כהגנה מפגזים ומכדורים. הוריי הכינו את המקלט לשהייה של כמה שעות: הם שמו מזרנים ומים במימיות לשעת הצורך. בתחילה היינו רצים למקלט כאשר התחילה התקפה, אבל בדרך כלל זה היה נגמר תוך שעה והיינו חוזרים לחיינו הרגילים. עם הזמן תכפו ההתקפות ובניין בית ספרינו נפגע אנושות. ואז הוחלט לסגור את בית הספר. הנהלת בית הספר החליטה שקרבת בית הספר אל הגבול מסכנת את הילדים. ניסו לחדש לילדים את הלימודים בדרכים חלופיות: בשוחות שהיו רחוקות יותר מן הגבול ארגנו מדי פעם כיתה ומורה לנסות להעביר שיעור. זה הצליח לעיתים רחוקות מכיוון שלא כול הילדים הצליחו להגיע, לא היה מקום לכולם ולפעמים גם המורה לא הצליח להגיע עד לשוחה. כך שעד לקראת סיום כיתה ג היינו ללא לימודים מוסדרים. ההתקפות על כפר סירקין הלכו והתרבו ואנחנו הילדים נאלצנו לבלות יותר ויותר בתוך השוחות כאשר אחותי הקטנה הייתה נתונה לאחריותי. בזמנים האלה הורי היו עסוקים בטיפול במשק, בפעילות הגנה בכפר- אבי היה יוצא לשמירה בעמדות שהיו מפוזרות מסביב לכפר ואמי הייתה עסוקה בהתארגנות של עזרה הדדית ובהכנת חומרי עזרה ראשונה. באותה תקופה עברו דרך הכפר יחידות צבאיות שונות של צה"ל לפעילות הגנה והכנה לכיבוש הכפרים הערביים מסביב לכפר סירקין אשר הטרידו וסיכנו את הכפר.  ההטרדות וההתקפות על הכפר הלכו והתרבו עם התקדמות המלחמה, נפגעו בתים, נפגעו משקים והמצב נעשה מסוכן יותר ויותר והוחלט שכול זמן שיש עוד דרך פתוחה אל העורף- פתח תקווה ותל אביב, אפשר לפנות את כל הילדים והנשים לעורף. אחותי ואני פונינו לפתח תקווה אל קרובת משפחה.

הזוית האישית

הקשר ביני ובין נכדתי הוא קשר קרוב מאוד ויש לנו הרבה שיחות בנושאים חובקי עולם המעניינים אותה. היא בחרה את הנושא שעליו רצתה לשמוע ממני ולי נותר לאחל לה ולכולנו שהלוואי ולא נדע עוד מלחמות.