מאגר סיפורי מורשת

שלום  שמי רינה הופמן ואני סבתא של דבורי מדינה.

נולדתי בי"ט אלול ה'תשי"ט (1959) בחיפה, לאבי הרב ישראל ואמי יונה בדיחי, שעלו מתימן לאחר שנות ציפייה וכיסופים לעלות לארץ ישראל.

בית הוריי

הוריי היו אנשים צדיקים ופשוטים, שהדבר העיקרי שהיה חשוב להם, היה קיום התורה והמצוות. בבית דיברו בעברית, והוריי דיברו בעברית ובתימנית – יהודית, זו שפה שבה השתמשו היהודים בתימן, מורכבת מערבית שהייתה מדוברת בתימן ובעברית.

היה לנו  בית קטן של שלושה חדרים. הבית היה תמיד נקי ומסודר. גרנו בקריית אתא, שהיה  קרוי אז כפר אתא, על שם מפעל הטקסטיל "אתא", שפרנס משפחות רבות מתושבי המקום, גם אבא שלי עבד שם. בילדותי לא היו מכונות כביסה, ואמי הייתה מכבסת מידי יום באופן ידני.

גדלנו בבית עם אווירה משפחתית חמה ומאירה. אמי אהבה מאוד לשיר ולשחק אתנו, ואבא היה אדם שמח, שאהב לעשות צחוקים ובדיחות. אני זוכרת את זה עד היום בצורה מוחשית כאילו זה קרה אתמול. בבית הכינו מאכלים תימניים, כמו: קובנה, מרק עוף תימני, פיתות בגריל וחילבה.

שבת וחג בביתנו

בבית שלנו בשבת הייתה אווירה מיוחדת מאוד. עד היום מתנגן לי הפיוט "דרור יקרא" שאבא היה נוהג לשיר בשבת. בחנוכה היו שרים שיר בתימנית "יחנכינו חנוכינו", וההורים היו מספרים לאור הנרות זיכרונות מהחיים שלהם בתימן.

בליל הסדר היה נהוג אצלנו לכסות את השולחן במפת ניילון, כי כך נהגו ההורים שלי לעשות בבית שלהם בחוץ לארץ. החגים האהובים עליי בתור ילדה היו ראש השנה, פורים ופסח.

בית הספר

למדתי ב"בית יעקב" בקריית אתא, הייתי ילדה עדינה ושקטה, אהבתי מאוד את שיעורי תורה, ציור ולנגן בזמני הפנוי. בבית הספר שלנו היה ארגון שנקרא "בתיה" בכל שבת היינו כל תלמידות בית הספר נפגשות, ועושות סעודה שלישית בבית הכנסת, כל אחת הביאה משהו (כמו צלחות מפיות כיבוד וכד').

ילדותי

היו לי שלוש חברות טובות, בכל יום הייתי משחקת עם חברות בחצר הבניין או בגן ציבורי. אהבתי מאוד לשחק קלאס, חבל, 5 אבנים, גומי, מחבואים ותופסת, אהבתי מאוד גם ללכת לגן האם בחיפה.

סבתא רינה בילדותה

טלפון חוגה – היה לנו טלפון עם עיגול שנקרא חוגה על החוגה ישנם 10 חורים, ומתחת לכל חור רשומות הספרות 1 עד 9 ולאחריהן הספרה 0. לביצוע שיחת טלפון, צריך להכניס את האצבע לחור של הספרה שרוצים לחייג, ולסובב את החוגה בכיוון השעון עד שהאצבע נעצרה במעצור המתכת, ואז לשחרר את החוגה עד לחזרתה למיקומה המקורי.

קסטה (קלטת שמע) – היינו שומעים מוזיקה דרך טייפ שהכניסו לתוכו קסטה, כמו מלבן שבתוכו סליל ניילון שעליו היו מוקלטים השירים, אם ילד קטן היה מושך את הסליל וקורע אותו, הקלטת הייתה נהרסת.

עיסוקיי

לא גדלתי בחב"ד, הכרתי את חב"ד רק בגיל 19, בעקבות אחותי שהתחתנה עם חסיד חב"ד, התחלתי לעשות פעילויות לילדים בחופש בקרית שמואל.

לפני שהתחתנתי עבדתי במעון בחיפה, ואחר הצהריים עבדתי בסלון תפירה, עד היום אני מאוד אוהבת ילדים, לתפור, לבשל ולצייר.

הקמת בית ומשפחה

בגיל 21 התחתנתי עם סבא הלל שהיה חב"דניק, הוא הגיע מבית של חסידי ויז'ניץ. לחתונה קיבלתי מכתב ברכה מהרבי. החתונה התקיימה באולמי ויז'ניץ בבני ברק. החופה נערכה בחצר האדמו"ר מויז'ניץ במעמד האדמו"ר, מעמד מיוחד מאוד שלא יישכח לעולם.

הבית שהקמנו היה בית חב"די וסבא הלל היה מסור מאוד לרבי ובעיקר במבצע של "אות בספר תורה", הוא עבר במשך שנים בכל יישובי הצפון, והרבי התעניין מאוד בפעילותו, פעם הרבי שאל "מה עם האותיות של הופמן"?

בגיל 22 ילדתי את הבת הבכורה והיום יש לי ב"ה שני בנים, ארבע בנות ועשרים ושמונה נכדים.

אימא שלך נולדה החמישית. היא הייתה ילדה יפה ומיוחדת, חברותית ושמחה, שאהבה לאפות ולבשל מאכלים טעימים, כמו שעד היום היא מכינה אוכל טעים ומיוחד.

הזוית האישית

הנכדה דבורי: היה לי מאוד מעניין לשמוע על הילדות שלך ולהכיר אותך מזווית שלא הכרתי.