מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבולגריה בשנת 1945 לזוג הורים ניצולי שואה ועליתי לארץ בגיל 3. זה היה לפני 67 שנים, בדיוק בשנה בא קמה המדינה.

                                           מאוניה כזו ירדנו לחופי המדינה החדשה

הגענו לארץ באוניה, אחרי הפלגה קשה והביאו אותנו במשאיות למקום שנקרא בית עולים בפרדס חנה. היום זה מחנה שמונים. אני הייתי קטנה ואני לא זוכרת הרבה, אבל אני כן יודעת שלאחר תקופה של כמה שבועות העבירו אותנו למחנה עולים בכפר שלם, שם גרנו 8 שנים.

                                           מעברת כפר שלם, על שאריות הכפר הערבי סלמה

זו הייתה מעברה לעולים מכל העדות. אפילו שהיה צפוף, היו לנו חיים טובים שם ואני זוכרת ילדות שמחה. במעברה פגשתי בילד קטן שהיה עבורי כמו אח קטן. שמו היה מנשה ושם אמו דוריס. מאוד אהבתי אותו, היינו מטיילים ומשחקים והייתי מלמדת אותו דברים. עשרות שנים עברו מאז שראיתי אות והייתי מאוד שמחה לפגוש אותו היום.

                                           אני ומנשה הקטן

מהמעברה נסעתי כל בוקר ללמוד בבית הספר "הלל", למדתי שם עד כיתה ז'. משם עברנו ליפו ואני עברתי ללמוד בבית ספר "הנגב", שם סיימתי את היסודי ועברתי לקיבוץ.

למרות שהחיים במעברה היו לא קלים, השירותים היו רחוקים והצריף שגרנו בו היה צפוף, הזיכרונות מהילדות שלי הם מאוד נעימים.

בגיל 14 עברתי לחיות בקיבוץ ניר יצחק שקרוב לעזה. שם סיימתי את הלימודים והתגייסתי לצה"ל שם גם נישאתי ונולדו לי שני ילדים.

                                           אני ביום נישואי עם בני משפחתי הקרובה 

משם עברתי לגור במושב אוהד, שגם הוא קרוב לעזה ושם נולדה בתי. יש לי 11 נכדים והיום אני גרה בחולון. אני מתנדבת ב"ידיד לחינוך" ועובדת עם תלמידים מבית ספר שז"ר בחולון.

ברצוני לספר לכם על נועם נכדתי. נועם נכדתי לומדת בכיתה ו' והיא ילדה מאוד מיוחדת. לנועם שני אחים קטנים ממנה. נכדתי לומדת בלט ומצליחה מאוד. נועם לומדת כל יום שני במדרשת תל-חי. נועם היא בתה של בתי. הם גרים בצפון במושב כורזים.

מורה מלווה: אורלי פיינה

תשע"ה