מאגר סיפורי מורשת

סבתי חנה הלפרין נולדה בישראל בעיר לוד בשנת 1963, להוריה לבית משפחת הרצל.

השפה המדוברת בביתם הייתה אידיש. קוראים לה חנה כיון, שאביה היה אצל הרבי מליובאוויטש כאשר שהרבנית חנה, אמו של הרבי, הסתלקה. ומאז הוא נקשר לעניין מאוד, וכשבתו, סבתא, נולדה הוא קרא לה על שם הרבנית חנה.

סבתי חנה מספרת:

גדלתי בכפר תבור, שלמרגלות הר תבור בגליל התחתון המזרחי. גרנו בבית פרטי בן שתי קומות וחצר גדולה. בית הכנסת היה ממוקם בסמוך אלינו. הכפר עצמו לא היה שומר תורה ומצוות.

אני נולדתי בבית חבד"י, אבי היה אצל הרבי מגיל מאד צעיר והרבי הדריך אותו בכל פרט. היינו "שלוחים" של הרבי בכפר תבור. אבא שלי היה הרב, ואימא שלי הייתה הרבנית. ושניהם עסקו בקירוב יהודים ליהדות. בכל יום הולדת, אירוע חסידי ובראש חודש היינו עושים התוועדות משפחתית.  בית הוריי היה בית של הכנסת אורחים , ביתם היה פתוח לכולם, ובאופן שהאורחים היו מרגישים כמו בבית.

בשעות הפנאי שלי הייתי עוזרת הרבה לאמי, אני הייתי הבת הבכורה, והיה לי הרבה מה לעזור בכל התחומים בבית. כל החגים היו אהובים עלי. במשפחתי הקפידו במיוחד על מנהגים והידורים בחג הפסח.

היה לי שיער קצר פזור. המאכל האהוב עלי היה תפוחי אדמה מטוגנים עם שניצל. היו ממתקים בודדים כמו: שוקולד, קוקוס ובננית. המשחק שאהבתי, לשחק במונופול עם אחיי.

למדתי בבית ספר חב"ד בנצרת עילית (כיום נוף הגליל) המקצועות בבית הספר שלי היו: תורה, עברית, נביא, אנגלית, חשבון, גיאוגרפיה, ציור, התעמלות, זמרה ומולדת.

עד לפני 10 שנים הייתי עקרת בית, ולפעמים הייתי מטפלת בתינוקות. לפני 10 שנים התחלתי לעבוד ב"בית החלמה ליולדות" בטיפול בתינוקות ואני אוהבת ונהנית מאוד מעבודתי.

התחתנו אני ובעלי בחודש סיון שנת תשמ"ו, הייתי בת 18 וחצי. החתונה התקיימה בבית הכנסת "בית מנחם" בכפר חב"ד. הייתי בת 19 וחצי כשנולדה בתי הבכורה ובת 38 כשנולד בני הצעיר. יש לי עשרה ילדים: חמש בנות וחמישה בנים, יש לי הרבה נכדים כן ירבו. ובדרך כלל כל שבת מגיעים אלינו נכדים ואני מאד נהנית לבלות איתם.

כשילדתי את בתי הרביעית, האימא של שרהל'ה, בתנו הבכורה, היא עזרה לאביה בכל מה שהיה צריך, היא עזרה לארגן את הילדים בבוקר ועוד דברים, וכל זה בהתחשב בגילה, כשהיא בת ארבע שנים!

בחלק מימי השבוע אני עובדת, ובשאר הימים אני אוהבת לבשל, לנקות, להתפלל, לארח ועוד. אני אוהבת לדבר עם ילדיי, והמאכל שאני הכי אוהבת להכין זה פלפל ממולא.

זיכרונות

אני מכינה לשבת ולא מותרת אף פעם על גפילטע פיש, חלות, מרק ועוף.  כל שבת כשהייתי ילדה היו אורחים, חלקם הכרתי וחלקם לא. שרנו ניגוני חב"ד, אסדר לסעודתה ועוד.

הזיכרון הכי מתוק שלי: כשנכדי מענדי, אחיה של שרהלה, נולד לאחר חמש בנות.

הזיכרון הכי מפחיד שלי הוא: ממלחמת יום הכיפורים, האזעקות, האפלה כשהיו צריכים להחשיך את כל מקורות האור בבית ובחוץ, ולא ידענו בדיוק מה קורה עם החיילים בחזית המלחמה.

הזוית האישית

הנכדה שרהלה: תודה לך סבתא על הסיפור שסיפרת לי. מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת יהודי חסידי מכולם. הנכדה שרהלה וויס השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתה חנה הלפרין.