מאגר סיפורי מורשת

נתחיל היישר מההתחלה.

שמי ששון חממה, הנני צבר, נולדתי בישראל, בבית חולים בלינסון, יליד העיר בני ברק אי שם בשנת 1953. אני הילד השביעי מתוך שמונה אחים, ונקרא על שם סבי, המשמעות הינה שמחה וזוהי גם השקפת החיים שלי.

בשנותיי הראשונות, התגוררתי עם הוריי בצריף קטן ומלא בחום ולאחר מכן, עברנו לבית עמידר בפרדס כץ. השכונה הייתה ילדותי, הכרתי המון חברים שעלו מארצות שונות: עיראק, איראן, מרוקו ועוד. למרות שהגיעו מתרבויות שונות, החיבור היה מיידי, הפכנו לחברים, טיילנו יחד, שיחקנו וצחקנו כל הזמן. הילדות שלי הייתה מלאה בחוויות.

אמנם הבית שלנו היה קטן אך הלב היה רחב, ישנו שמונה אחים בחדר אחד – "ראש זנב", לאחר תקופה מסוימת כאשר התאפשר לאבי הוא בנה חדרים נוספים והבית התרחב. אבי נעים עבד בחברת "דובק" של סיגריות ואמי נזימה הייתה עקרת בית.

למדתי בבית ספר יסודי בשם "קוממיות", בית ספר גדול עם מעל ל-1500 תלמידים – המקצוע האהוב עליי בבית הספר היה תנ"ך – עניינו אותי במיוחד הסיפורים.

לאחר בית הספר, החל מגיל שמונה, עבדתי בכדי לעזור בפרנסת הבית ולדמי הכיס שלי. עבדתי בדוכן, מכרתי סברס, גרעיני אבטיח, ארטיקים ועוד. בימי השישי, ערכנו קידוש וארוחת ערב, אכלנו מאכלים עירקיים כדוגמת קובה ודגים.

הייתי מרבה לטייל עם אמי בשוק, עשינו קניות של פירות וירקות הביתה, קנינו בגדים והעברנו גם בין האחים. היינו משפחה תומכת ואוהבת.

הבית היה מלווה באופן תמידי במוזיקה, האזנו לאומנים מהארץ ומחו"ל, ג'ו עמר, אריק איינשטיין, שושנה דמארי, אלוויס פרסלי, קליף ריצ'ארד, למדנו גם שירים בעיראקית. בזמננו החופשי, שיחקנו החברים כדורסל ואף ניצחנו את התחרות השכונתית שהתכוננו אליה. זאת הייתה חוויה נהדרת.

מגיל צעיר, עבדתי זאת בכדי לעזור לפרנסת משפחתי. כשהתבגרנו, לקראת גיל 17, התגבשנו לחבורה מאוד גדולה, שיחקנו יחד במגוון משחקים: מחניים, רוגטקה, כדורגל וכדורסל. טיילנו הרבה ואהבנו במיוחד ללכת לים, נסענו יחד ובילינו בתל אביב ובהרצליה.

בגיל 18 התגייסתי לצבא לחיל התותחנים, השתתפתי במספר מבצעים ומלחמות בשירות הסדיר ובמילואים: הייתי בזמנו בתעלת סואץ, היינו בבונקרים במלחמת יום כיפור ואף השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה. אגב, הייתי במוצב בודפשט – המוצב היחידי שהמצרים לא הצליחו לכבוש.

בסופי השבוע כאשר הייתי חוזר, הייתי משתף את משפחתי בנעשה, עושים ארוחת ערב יחדיו כל האחים והולכים יחד לבית הכנסת. הייתה לי ילדות של פעם. הערכנו את הקיים ושמחנו בו. לא הייתי משנה דבר, למדתי להיות אדם חיובי ומהם הדברים החשובים בחיים.

הזוית האישית

אופרי דיין: הייתי רוצה לאחל לסבא שלי בריאות, שיזכה לנינים ושיהיה סבא רבא.

סבא ששון חממה: העבודה הזאת קירבה מאוד ביני לבין נכדי אופרי. ניתנה לי ההזדמנות לספר לו על הילדות שלי, ללמד אותו שיעור בצניעות וערכים של עבודה קשה ואהבת המשפחה והארץ. שיתפתי אותו בפרטים, הוא למד בזכות זאת על הוריי שלא הספיקו להכירו ובכלל על ההיסטוריה המשפחתית שלנו. יוזמה מבורכת. מאחל לנכד האהוב שלי, בריאות והצלחה בכל מעשה ידיו.