מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה, נולדתי בשנת 1964 בישראל, ואספר את סיפור חיי.

ההורים שלי הכירו והתחתנו בארץ.  אני הילדה השניה מבין עשרת האחים. נולדתי וגדלתי בירוחם, שהוא ישוב קטן וכולם מכירים את כולם. הבתים היו פתוחים והיינו כל היום משחקים בחוץ עם הילדים של השכנים.  לא היו מכוניות והכי הרבה אהבנו לשחק,  ואמא שלי היתה אומרת לנו לא לחזור בחושך. היו לנו מתנ"ס וקולנוע זה היה מקום הבילוי שלנו. היה לנו תיכון אחד חילוני ואחד ממלכתי דתי.  למדתי בתיכון והתגייסתי לצבא.

לאחר שירותי הצבאי התחתנתי בגיל 19, ועברתי לגור בבאר שבע. באר שבע נראתה לי עיר גדולה, לא הבנתי שאם אני צריכה ללכת לשוק צריך אוטובוס, בירוחם היינו הולכים ברגל.

התחלתי לעבוד ב"בית בלב גני עומר", כחובשת, ואני עובדת עד היום. אני אם הבית של המקום. במהלך השנים גרנו בשכונת רמות ונולדו לי שלושה ילדים – נתנאל, מורן ולירן. ילדיי גדלו ולמדו בשכונה. שלושת הילדים התחתנו ולכול ילד שני ילדים. אוראל הוא הנכד הגדול מכולם.

אנחנו, האחים, מאוד קרובים, יש לי חמש אחים וחמש אחיות. ארבע האחיות גרות בבאר שבע. אמא שלי גרה בירוחם ואחותי גרה איתה. הנכדים מאוד אוהבים לנסוע לירוחם ואמא שלי נהנית מהנכדים והנינים.

אני בקשר עם כול חבריי מהכיתה, ומדי פעם אנחנו מקיימים מפגשים. כמעט כולם באים ואנחנו מתבגרים. כמעט אף אחד מהחברים לא נשאר לגור בירוחם. אנחנו מספרים על הילדות שלנו, ולא להאמין היינו מופרעים ועשינו בלאגן. המורים היו מענישים אותנו וההורים לא היו מתערבים וכועסים עלינו, כי המורה תמיד צודק!

היום אני סבתא לשישה נכדים ויש לאחותי ילדה בת 5 קוראים לה נויה והיא תמיד איתי, כשהנכדים באים. היא קוראת לי סבתא והנכדים מקבלים אותה כחלק מהם. אוראל הוא הבן של מורן, הבת שלי ורועי החתן, יש לו אחות ליאן שהיא ילדה מיוחדת,  ילדה של אהבה כמו אוראל. יש לי את דניאל שהוא הבן של נתנאל הבן שלי ואמא עדן ולו אחות בשם אילור ולירן הבת שלי ובעלה לירן (שניהם לירן) ולהם שני בנים עומר ורוי, התינוק של המשפחה. כבר שנים, כול יום שני אני אוספת את הנכדים, עד שעות הערב, ופעם בחודש שישי שבת, והם מחכים ליום הזה.

החלום שלי

כשהייתי קטנה מאוד רציתי להיות רופאה. כל הזמן שיחקנו חולה ורופא ואני הייתי הרופאה הייתי  מסדרת בחצר מרפאה ומביאה ציוד מקופת חולים והייתי רופאה. כל ילדי השכונה היו באים לשחק את המשחק. כשגדלתי והתחתנתי יצאתי לעבוד והייתי צריכה לדאוג למחייתי. באותה תקופה לא היה כסף להורים לעזור. באותה תקופה פתחו בית אבות וחיפשו עובדים. הגשתי מועמדות וקיבלו אותי לעבוד ככח עזר. לאחר שנתיים מאוד רציתי ללמוד אחיות, כבר נולדו לי שני ילדים וכלכלית לא הרשתי לעצמי ללמוד. הציעו לי מהעבודה לצאת לקורס חובשות והסכמתי,  וכך עבדתי שנים כחובשת. מאוד רציתי ללמוד אחיות  אבל המצב הכלכלי לא איפשר לי ולא היתה עזרה, ההורים שלי לא גרו לידי. ככה המשכתי לעבוד בסביבה שאהבתי, אחיות רופאים וטיפול באנשים וככה חלפו השנים.

תמיד שנרשמתי ללימודים משהו בחיים השתבש והרחיק את החלום. הבת שלי התחתנה, ילדה תינוק, רשמתי אותה ללימודי אחיות ואמרתי לה, תגשימי לי את החלום, אם לא אני אז לפחות את.  היא למדה, עזרתי לה עם הלימודים והילד. היא הגשימה לי את החלום. היום היא עובדת ומודה לי יום יום. היא חשבה שהיא לא תתחבר למקצוע. היום היא נהנית מכל יום  שעובר. אני אומנם לא הגשמתי את החלום אבל הגשמתי אותו דרך הבת שלי.

הזוית האישית

סבתא חנה: נהנתי להגיע לבית הספר להיות עם הנכד שעה ביחד ולספר לו על הילדות שלי. נהנתי לספר לו על החלום שלי שלא התגשם. אני מאחלת לנכדי הצלחה רבה בחטיבת הביניים. אוראל : נהנתי מאד שסבתא באה אלי לבית הספר. נהנתי מאד מהטיול למוזיאון אנו. זה היה יום בלתי נשכח.