מאגר סיפורי מורשת

שמי מתן לזר, ירדנה לזר סבתא שלי מספרת:

נולדתי בתל אביב בבית חולים הדסה בשנת 1946, הבית חולים היה שייך לבריטים ואחרי כ-20 שנה הרסו אותו.

מקומי במשפחה אמצעית, הייתי בת יחידה בין שני בנים אני חושבת שאבא לקח אותי תחת חסותו הגן עלי יותר, יחסי עם אחיי היו לרב טובים בגיל הילדות, לאחר מכן היו קצת מאבקי כח.

עברתי כמה דירות, הדירה הראשונה –  בכרם התימנים מגיל אפס, מיום לידתי עד גיל חמש, היה בה חדר אחד שינה גדול, מסדרון, אמבטיה ומטבחון – כולנו ישנו בחדר אחד שלושה ילדים וגם ההורים: אבא ואמא בקומה ראשונה. סבתא שלי גרה בקומה מעלינו. זה היה בית דירות. מצבנו הכלכלי היה יחסית טוב בין אנשי השכונה.

 סבתי בילדותה

השכונה הייתה מאוד אנרגטית שכנים מאוד חביבים, הדלתות היו פתוחות, שיחקנו בעיקר משחקי רחוב. היינו יוצאים ופשוט פוגשים חברים בחוץ שיחקנו בעיקר בגולות, כדור, קלאס, חבל ועוד. הלכנו לקטוף פירות הדר מהעצים בסביבה, היינו קרובים לשוק אז היינו מסתובבים בשוק. הים היה ממש קרוב אז היינו הולכים ברגל לחוף. בסביבה גרו גם קרובי משפחה והיו יחסים מאוד טובים והיינו ממש חמולה משפחתית שמחה.

דירה שנייה  – עברתי לגור בשכונת יד אליהו וגרתי שם מגיל שש  עד לגיל שתים עשרה. זו הייתה דירה יחסית מפוארת לתקופה ההיא, שלושה חדרים, סלון עם ריהוט יפה וגינה, היו לי חברים ושכנים נחמדים היינו קרובים לגן שעשועים והיו שם אירועים היינו בתנועת הנוער העובד, סה"כ היתה ילדות מאוד שמחה.

דירה שלישית  – בכיתה ו' עברתי לשכונת קריית שלום, כי ההורים שלי רצו בית עם גינה גדולה, אבי נטע בה עצים. הסביבה הייתה שונה מבחינת הרמה הסוציו אקונומית של האנשים – אנשים יותר משכילים. הדירה הייתה בת  שלושה חדרים עם שתי מרפסות, מטבח, שירותים אמבטיה. הייתה שכנות טובה וגם עברנו לגור ליד הדודה שלי. היינו ממש צמודים לבני דודים שלי. בתקופה זו הייתי מדריכה בצופים ופעילה חברתית הייתה ממש תקופה כיפית.

בפעילויות בשעות אחר הצהרים, הכיתה שלי הייתה מאוד מגובשת, היינו נפגשים כל יום שישי, בכל פעם במקום אחר. הילדים הגיעו משלוש שכונות צמודות בתל אביב, היינו נפגשים בכל פעם בשכונה אחרת, כדי שזה יהיה הוגן.  בשבתות היינו מטיילים עם אופניים ונוסעים לפרדסים שהיו באזור. אבי היה חילוני ואמי דתיה והוא היה לוקח אותנו לים לחוף יפו בשבתות.

בהיותי תלמידה בבית הספר לא אהבתי את הלימודים, אבל היה לי תפקיד של אחראית על הספרייה של בית הספר יחד עם המחנכת שלי, והייתי זוכרת את המספרים של הספרים ומה כל ילד רוצה מהרשימה שלו ואת העדפותיו – והייתי עוזרת לספרנית לחלק את ערימות הספרים בכיתות. – באותה תקופה מאוד אהבתי ספרים בעקבות אחריותי על הספרייה.

היה לי בן דוד שהוא היום מפורסם שמו רזיאל אמיתי הוא הקים את תיאטרון ילדים אורנה פורת והוא חשף אותי לנושא של תאטרון. היינו הולכים הרבה להצגות – הייתה לי ילדות מאוד יפה.

אהבתי שיעורי בישול ואפייה והיו סדנאות של תזונה – המורה נהגה לעשות תחרויות של אפיית עוגות וקישוטים שמאוד אהבתי וניצחתי בתחרויות וקיבלתי פרס – אני זוכרת שהלכתי עם שלוש בנות נוספות שניצחו – הפרס היה ללכת לבית של צייר מפורסם (שאני כרגע לא זוכרת את שמו), זה היה מרגש מאוד. בביתו של הצייר, אשתו ארגנה איתנו עריכת שולחן מפואר, בה הכנו כל מיני חיות ובובות מירקות.

היו לי חברים טובים במיוחד, חברה שגרה לידי, וחבר שהיה מלווה אותי באופניים לכל המפגשים החברתיים שמו דוד, הקשר נמשך גם מעט אחרי שנולדו ילדיי, אין לי קשר איתו או עם חברים עד היום.

מבנה בית הספר היה מבנה אחד גדול הדומה לבית ספר של מתן, אבל מאחר ולא היו מספיק חדרים לכיתות השונות אז בנו צריפים מסביב הכיתות היו יחסית מרווחות. היתה לנו גינה גדולה בבית ספר ובשיעורי חקלאות היינו מגדלים ירקות. לא היו טלוויזיות , אבל פעם בשבוע היו מקרינים על גבי מקרן סרטים – היינו יושבים בחצר בית ספר על הבטון וצופים ביחד בסרט.

את ימי היומולדת בביתי לא היו מציינים באופן מיוחד, רק היו מציינים את היום אומרים מזל טוב וחיבוק, גם מתנות לא קיבלתי מיוחדות. היינו מקבלים לא בימי הולדת, דמי כיס והיינו קונים שבועונים ממתקים וכדומה. היינו מקבלים כרטיסים להצגות מהורי לא הרגשתי מקופחת.

שירות הצבאי

בשירותי הצבאי שירתי בקצין העיר חדרה כמזכירה ראשית, השירות גרם לי להיות יותר עצמאית ונתן לי הרבה ביטחון, למדתי על עצמי שאני חזקה. זכורה לי חוויה מהצבא, שלצערי הרב המפקד לא היה ועשיתי במקומו את התפקיד המצער להודיע למשפחה על חייל שנהרג. בעקבות פעולה זאת במסיבת הסיום של החייל  הגיעו ראש העיר נציגי הממשלה וועד החייל.

מבחינה מקצועית  החלטתי להיכנס לעבודתי בעיריית תל-אביב על מנת ליצור לי מסגרת שבתוכה ארגיש ביציבות כלכלית ותעסוקתית.

הישגים מקצועיים ותעסוקתיים שהשגתי התקבלתי לבית ספר לאחיות מוסמכות והתקדמתי במסגרת העבודה שלי בעיריית תל-אביב אחרי יציאה לפנסיה נהנתי מאוד.

 בתקופת השירות הצבאי

זוגיות ומשפחה

את בן זוגי הכרתי בתיכון בקיבוץ היינו תלמידים באותה כיתה, חוויה מצחיקה שזכורה לי שלאחר תקופה שלא נפגשתי עם בן הזוג השתתפנו בצעדה כל אחד עם הצעדה שלו ולפתע צעדנו אחד על יד השנייה ורצנו אחד לשני והתחבקנו.

בשירותו כחייל חזר יום אחד בן זוגי אלי, עמד לפני ואמר שאנחנו לא נחכה יותר ובואי נתחתן. התחתנו בבית כנסת בתל אביב וערכנו שולחנות ארוכים עם כיבוד שקנינו לכ – 400 מוזמנים, הייתה להקת צלילי הקרן שהייתה להקה ידועה בזמני וגם היה זמר ידוע בזמני.

מיום החתונה זכור לי, שנכנסתי לאולם ריגש אותי שכל הקהל עמד על הרגליים ומחאו כפיים הייתה חגיגה שמחה מאוד, אחרי החתונה על אף שהיה מקובל לא יצאנו לירח דבש כי לא היה לנו תקציב. קיבלנו מתנות, הרבה סיפולוקס (בקבוק להכנת סודה) והשאר מתנות צנועות, מתנה שזכורה לי ממש זה כלב גדול מחרסינה שאהבתי מאוד.

בתחילת הנישואין גרנו בשכירות בתל אביב על יד ההורים שלי, גרנו בדירה חדשה עם שלושה חדרים בשיכון לזוגות צעירים בתל אביב. למחייתנו בעלי עבד בתעשייה האווירית ואני עבדתי בגן ילדים וגם הייתי מזכירה. בשעות הפנאי אהבנו לטייל ולדוג  אהבנו ללכת לקולנוע ולמסעדות יחד. אני הייתי יצירתית ובעלי היה מצחיקן. את ילדתי הראשונה ילדתי בגיל 21.

החלום שלי היה לשרת קהל וגם להיות טבחית וגם להיות אימא והצלחתי להגשים את כל החלומות. הערכים שהיו חשובים לי להעביר לילדיי הם לכבד אנשים ולהיות הוגנים, ילדיי ונכדיי אהובים על סביבתם, מרגישה שהצלחתי.

המסר שחשוב לי להעביר הוא להיות אנשים ישרים והגונים.

הזוית האישית

מתן: החוויה שלי מהעבודה ביחד עם סבתא הייתה טובה. נהניתי לשמוע דברים שלא ידעתי עליה, זאת היתה הזדמנות להכיר לעומק את החוויות ילדות שלה. הרגשתי שהתקרבתי אליה יותר והיא עכשיו מחכה ליום הסבתא איתי. הייתי רוצה לאחל לה שתמיד תהיה בריאה, שיהיו לה הרבה רגעים מאושרים, והייתי רוצה שהיא תחשוב קצת יותר על עצמה ולא רק על אחרים ושיהיו לה יותר רגעי מנוחה.

סבתא ירדנה: החוויה המשותפת שלי עם מתן, היתה עוצמתית בשבילי. אני אוהבת מאוד את הנכד שלי וזה הידק את הקשר ביני לבינו באהבה.

סבתא מאחלת לי – את כל האיחולים שבעולם בריאות אושר והצלחה בלימודים ובחיים.