מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים דנון, אני סבא של גלי. נולדתי בתל אביב בבית חולים הדסה, שלא קיים היום בתאריך 31 במרץ 1946. משפחת דנון מוצאה בצרפת ועברה במאה ה- 11 לספרד. גדלתי בתל אביב עד גיל 6 ברחוב אילת 39. במלחמת העצמאות תל אביב הופצצה על ידי מטוסים איטלקיים והפצצה הראשונה נפלה על ביתנו ונבלמה בחנות שקים שמתחת לדירתנו, ולמזלנו לא התפוצצה. אמי (רחל) רצה איתי על הידיים ופרצה לרחוב בבהלה.

בכיתה א' למדתי בבית הספר הדתי בשם "תחכמוני" על גבול יפו תל אביב. בגיל 6 עברנו לשכונה חדשה על גבול גבעתיים-תל אביב ובכיתה ג' למדתי בבית הספר כצנלסון בגבעתיים. למדתי שחייה בבריכת רמב"ם גבעתיים. מאחר ולא היו כבישים המחברים בין השכונה שלנו לבית הספר, הסיעו אותנו כל יום במונית והיינו חוזרים ברגל דרך החולות. בכיתות ד'-ח' למדתי בבית ספר משה הס שנבנה במבנה חדש קרוב מאוד לביתנו.

ילדותי הייתה מאושרת ומגוונת. המשחקים באותן שנים היו משחקי רחוב ומשחקים עם חברים כמו משחקי גולות, איסוף "גוגואים" (גרעיני משמש), קלאס ומאוד אהבנו מעשי קונדס, כבר בכיתה ד' הצטרפנו לתנועת הצופים, מאוד אהבנו את הפעולות והמפגשים החברתיים כמו הטיולים ברחבי הארץ, הקמת המחנות והמתקנים עם קשרי חבלים. בכיתה ו' יצאתי לקורס מדריכים ברמת יוחנן ובכיתה ח' יצאתי להדרכה בשבט הצופים באבו כביר שליד חולון. בכיתה ט' למדתי בבית ספר התיכון עירוני ט'. בכיתה י' עברתי ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה במסגרת הפנימייה הצבאית עד הגיוס לצה"ל. תקופת הפנימייה הצבאית והלימודים בבית הספר הריאלי עיצבו את אישיותי וכבר אז חלמתי להיות קצין בצבא ההגנה לישראל.

התגייסתי לחייל השריון בתוך כתשעה חודשים במסלול מהיר. השלמתי את קורס הקצינים, הדרכתי בבית ספר למפקדי טנקים במשך שנה. מיד לאחר מכן עברתי לקורס מפקדי פלוגות טנקים. בעודני בקורס מפקדי פלוגות חיפשו בשריון ארבעה קצינים כמשלחת ללמוד על טנק חדש באנגליה. אני ועוד שלושה חברי מהפנימייה הצבאית נבחרנו למשלחת. רק כשהגענו לאנגליה, הנספח הצבאי שקיבל את פנינו הודיע לנו שאנו עומדים להשתלם על הטנק הכי חדיש ומתקדם בעולם. נתבקשנו לשמור על כך בסודיות רבה על מנת שהסוד לא ידלוף לארצות הערביות. באותם הימים נחתם הסכם סודי עם ממשלת אנגליה על פיו אנחנו, קציני השריון הישראלי, נעזור לבריטים לפתח את הטנק ועם תום הניסויים בארץ יימכר הטנק לישראל ואנו נייצר אותו בארץ. השתלמנו על הטנקים במחנות צבא אנגליים במשך חודשיים.

חזרנו ארצה והקמנו יחידה סודית בנגב. ניסינו את הטנקים בתנאי מדבר בנסיעות ארוכות וירי של מאות פגזים. ביצענו כ- 150 שיפורים בטנק והגדלנו את בטן הטנק מ- 48 פגזים ל- 72 פגזים. בסוף שנת 1969 היינו אמורים לקבל את הגדוד הראשון. באותו זמן קרא לנו האלוף טל והודיע לנו שהבריטים מחרימים אותנו ולא מוכנים למכור לנו את טנק הצ'פטיין. באותו מעמד נאמר שתוך כחמש שנים נייצר טנק ישראלי חדש, הלוא הוא טנק "המרכבה". חיל השריון היום מצויד כולו בטנק "המרכבה" תוצרת מדינת ישראל.

באוגוסט 1970 השתחררתי והתקבלתי לעבודה בחברת בלאקווד-הודג' שלימים הפכה לחברת קומסקו. כיהנתי כמנהל מכירות, סמנכ"ל ומנכ"ל ובשנת 1993 רכשתי את החברה מחברת האם האנגלית. היום מנכ"ל החברה הוא אבא של גלי, ערן. החברה עוסקת ביבוא ציוד מכני והנדסי שמשרדיה מצויים בצור יגאל וכוכב יאיר.

הזוית האישית

גלי הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד ללמוד על סבא ואני אשמח ללמוד עוד על עברו ועבר המשפחה.