מאגר סיפורי מורשת

שמי חגי גרשוני, נולדתי בחולתה על שפת אגם החולה, בחורף מושלג בשנת 1950.

הורי הגיעו לארץ לפני קום המדינה, אבא מתימן ואמא מפולין. הורי מראשוני המתיישבים שהקימו את הקיבוץ. נולדתי וגדלתי לתוך החינוך המשותף בקיבוץ, הבן השלישי מבין ארבעת אחי. בראשית בחולתה  המתיישבים התפרנסו בעיקר מדייג באגם החולה. בשנת 1958 בהיותי בן שמונה הוחלט לייבש את האגם, מה שגרם למשבר גדול בפרנסה של חברי הקיבוץ. היה צורך לעבור מדייג לעבודה בחקלאות וגידולים חקלאיים.

גם לנו הילדים היה עצוב ומדכא לראות את האגם מתייבש מול עיננו. (ייבוש אגם החולה היה טעות גדולה). כפי שציינתי עם לידתי כמקובל בקיבוץ, הופרדתי מהורי וגדלתי במסגרת החינוך המשותף. בית תינוקות, פעוטון, גן ילדים ובית הספר, את הורי בקושי הייתי פוגש, הם היו עסוקים מאוד ומעורבים בענייני הקיבוץ, אמא הייתה לאורך השנים מזכירת היישוב, ואבא היה מורה בחינוך המשותף. הייתה לנו ילדות נפלאה בבית הספר, היינו אחד עשר ילדים: חמישה בנים ושש בנות, כיוון, שהבנים היו במיעוט כל ההחלטות בכיתה, היו בידי הבנות והן ניצחו בכל ההצבעות, כשהיינו צריכים להחליט על נושאים שונים בכיתה.

למדנו וגרנו במשותף בקיבוץ עד גיוסנו לצבא. עד מלחמת ששת הימים (בהיותנו בני שבע עשרה) היינו נתונים להפגזות בלתי פוסקות מהגבול הסורי, לא זכור לי שפחדנו, אחרי כל הפגזה היינו רצים לחפש ולאסוף את הרסיסים הרותחים מהפגזים, שהיו נופלים ויוצרים בור עמוק באדמה.

זכור לי שהייתה לנו ילדות נפלאה לא היו טלוויזיות, טלפונים, מזגנים ולא מקררים, והאוכל לא היה לטעמי. נעלים היינו מקבלים פעם בשנה בראש השנה, ובבית הילדים היה לכל אחד תא קטן, שבו היו בגדים לחורף, ובקיץ התא מתחלף לבגדי קיץ. יחד עם כל זאת היינו מאושרים, מבלים רוב השעות בחוץ, תמיד יחפים, משחקים במגוון של משחקים; כיבוש הדגל, הקפות, כדורגל,  דודס, כדורסל, וגולות. הבנות היו משחקות מחניים. כך עברו השנים, אחד עשר בני משק בחינוך המשותף בקיבוץ, וכבר בגיל שתיים עשרה, שלוש עשרה התחלנו להשתלב בעבודה בקיבוץ. למעשה היינו לומדים ארבעה ימים בשבוע, וביומיים הנותרים היינו עובדים במשק, בדילול כותנה, איסוף תפוחי אדמה, קטיף אשכוליות, תפוחים ואפרסקים. היה לנו גם בית עם מיטב הירקות. ללימודים היינו חוזרים רק בחודש נובמבר בגלל שהיינו מגויסים לקטיף תפוחים בעונה, ולמדנו מעט מאוד, כי העבודה בחקלאות הייתה מעל הכל.

בגיל חמש עשרה כבר נהגתי על טרקטור, והייתי מבצע את כל עבודות השדה. אהבתי מאד את העבודה בחקלאות. שנה לפני גיוס לצבא בהיותי בן שבע עשרה פרצה מלחמת ששת הימים, התגייסנו כולנו לפני המלחמה בחפירת תעלות, בניית גדרות ותחזוקת מקלטים ועוד. אחרי המלחמה הגבול הסורי התרחק מאתנו ולא היה יותר איום על חולתה מהגבול הצפוני.

וכך עברו השנים: שירות צבאי, חתונה עם סבתא,  הגרי אמא של דנה נולדה, מלחמת יום כיפור, עבודה בתעשיית מפעל הנעליים, ואפילו כמה שנים בדרום אפריקה. החלום שלי עם חלוף השנים, שאחת מהבנות שלי ומשפחתה יבואו ויחיו לידי בקיבוץ חולתה, ואכן ביתי הגדולה משפחתה ושלוש בנותיה החליטו לאחר כמה שנים בכרמיאל, לבוא ולהקים את ביתם בחולתה. יש לי ארבע בנות מקסימות, כולן הקימו משפחה ויש לי אחד עשר נכדים מקסימים. ואין מאושר יותר ממני.

הזווית האישית

סבא חגי: "היה לי מאוד מעניין ומרגש במפגשי "הקשר הרב דורי", הרגשתי שאני לומד הרבה".

דנה: "היה לי מאוד כיף ללמוד מסבא שלי, את הסיפור שלו. היה לי כיף שהוא בא ללמד ולהיות איתי".