מאגר סיפורי מורשת

שמי הלן מנור ואני סבתא של מוסי דונין.

נולדתי בשנת תש"י (1950) להוריי משפחת סויסה, במרוקו בעיר קזבלנקה, העיר הגדולה ביותר במרוקו, והנמל העיקרי של המדינה. בהיותי בת שנה, בשנת תשי"א, עלינו, אני ומשפחתי לישראל.

ילדות לחוף ימה של עכו

בילדותי גרתי בעכו ליד הים. היינו הולכים המון לים, לשחק בחוף על החול ולדוג דגים. הריצה על החול, האוויר של הים, לנשום ולהרגיש את הגדולה האלוקית, את האור אין סוף בעולמו היפה של הקב"ה. אין דבר מדהים מזה…   על החוף בין הסלעים היו ברכות קטנות מאוד, שם היינו מתיישבים ודגים דגים. זו הייתה אהבת חיינו. היינו לוקחים קופסאות ושמים באמצע בד עם חור, בתוך הקופסאות שמנו לחם, ואת הקופסאות האלה היינו מכניסים לברכות הקטנות בין הסלעים. אז היו נכנסים דגים קטנים ומיד שלפנו את הקופסאות אל מחוץ למים. היינו חוזרים הביתה מאושרים. מאוד מאוד, אהבנו את הים, לשחק ולשחות בים.. היה יפה לראות את הים סוער בחודשי החורף ורגוע ושקט בחודשי הקיץ.

כל אחר הצהרים שלנו בילינו במשחקים טבעיים ליד הבית. מול הבית שלנו היה שדה ובו המון פרחים פורחים, כל היום הייתי אוהבת ללכת בין הפרחים האלה. היו כל מיני סוגים של פרחים ומאוד נהניתי בתור ילדה מהאווירה הטבעית… היו פרות, רועי צאן עם הפרות… היו לי חברות שגרו קרוב והיינו נפגשות, הכנו שירים ביחד והיינו משחקות המון.

צמוד לתחנת המשטרה שהייתה ממוקמת מול ביתנו, היה גן שעשועים גדול לילדים של השוטרים. היינו משחקים איתם שעות רבות. הייתה לי ילדות מאוד מאוד יפה מאשר של הילדים היום, בילינו יותר בטבע ובכיף… לא היה יום אחד שהשתעממנו. לא היה לנו לא מחשב ולא טלפון … לא היינו עשירים בכלל ולא היה המון כסף לאף אחד,זו הייתה התקופה , בשנים הראשונות לקום המדינה, המצב הכלכלי לא היה פשוט, אבל אף על פי כן, החיים היו מאוד יפים, השכנים היו כמו משפחה והייתה בנו החכמה לחיות פשוט ולדעת להודות על הכול.

כשהיינו חוזרים מבית הספר, אימא שלי הייתה יושבת וסורגת בשמש בחוץ. גם אני למדתי לסרוג, אהבתי עבודות יד. בבית ספר לימדו אותנו לתפור ולרקום, והיו עורכים תערוכות של כל היצירות היפות, ביניהם היו גם את היצירות שלי.

כשגדלתי, עברנו דירה למרכז הארץ. ואז החיים נהיו יותר מודרניים, כבר לא היה את ההווי המיוחד והאווירה החמה של הצפון, אבל ב"ה היו דברים אחרים טובים ומשמחים, אבל זה כבר אספר בהזדמנות הבאה.

הזוית האישית

הנכדה מוסי: אני מאד נהניתי מכל התכנית של הקשר הרב דורי. מאד מרתק אותי לשמוע סיפורים מהעבר של סבתא, וללמוד על הילדות שלה ולהשוות ביני לבינה. אני מאחלת לסבתא שלי אריכות ימים, בריאות, שמחה ונחת מכולם ובעיקר ממני. סבתא שלי שמחה להתראיין ולספר לי את הסיפורים. זה היה לנו מאד מענין ונחמד.

סבתא שלי רצתה להעביר לנו מסר שהילדות יכולה להיות יפה ופשוטה, לא צריך כסף ודברים חיצוניים בשביל להיות שמחים ומאושרים. הכל תלוי במבט שלנו על החיים. אני משתדלת ליישם את זה.