מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים ולר, נולדתי בליטא בשנת 1941 להוריי, הינדה ולאו. היום אני גרה בתל אביב, יש לי שלושה ילדים; שני בנים ובת ו-ושמונה נכדים.

בשנת 1941 הגרמנים כבשו את ליטא. אמי (שהייתה בהריון באותו זמן) ואבי רצו לעזוב ברכבת את קובנה, אך הגרמנים תפסו את אבי ולקחו אותו למחנה ריכוז (דכאו) ואמי חזרה אל הגטו. נולדתי בגטו באותה שנה.

לאחר המלחמה נודע לאבי שאמי חיה ונולדה לו בת. באותו הזמן, רוסיה אפשרה איחוד משפחות פולניות ואמי הצליחה לשנות את תעודת לידתה בעזרת שוחד לפקידה בעירייה.

בהיותי בת 4 וחצי יצאנו ברכבת לפולין, שם פגשנו את אבי וכולנו היינו מאושרים עד מאוד. בפולין היינו במחנה עקורים ומשם נסענו למינכן שבגרמניה בכוונה לאגור קצת רכוש ולעלות לארץ ישראל. במינכן הלכתי לבית ספר עברי עד כיתה ד'. בבית ספר עברי לומדים גם בימי ראשון. לא גרתי ברחוב יהודי, אז כאשר הייתי הולכת לבית הספר היו מכנים אותי במילות גנאי כגון "יהודיה מלוכלכת" ועוד.

בשנת 1951, בהיותי בת 10, עליתי עם אימי ואחי הקטן לארץ ישראל. את פנינו קיבלו משפחתה של אמי שעלתה לארץ בעלייה השלישית בשנת 1934. הם בנו לנו בביתם אגף (חדר) ופתאום הייתה לנו משפחה.

לאחר מכן הצטרפתי לבית ספר חדש ובכיתה קיבלו אותי יפה, מיד היו לי המון חברים חדשים וסוף סוף הרגשתי שהגעתי הביתה.

הזוית האישית

סבתא מרים: העבודה המשותפת עם שני קרבה בינינו ועזרה לנו להכיר אחת את השנייה יותר טוב. אני רוצה לאחל לנכדתי שתמשיכי להיות כל כך רגישה, מוכשרת ומוצלחת ואני בטוחה שתביאי לי הרבה נחת. אני גאה בך.

שני הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי מתוכנית הקשר רב דורי מכיוון שהתקרבנו ואני למדתי על שורשיה של סבתא שלי. היה מאוד מעניין. אני רוצה לאחל לסבתי שתמשיכי להיות סבתא כזאת טובה ושתמשיכי להכין לי אוכל טעים.