מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש אברהמי, נולדתי בקריית שמונה, בתאריך 29.3.1956 להורי מזל ושלמה. ההורים שלי עלו לארץ מפרס.

השם המלא שלי הוא שושנה , את השם קיבלתי מאחי הבכור יוסי שגדול ממני בשנתיים. הייתה לנו שכנה בשם שושנה שהייתה ביחסים טובים עם המשפחה, ואחי יוסי אהב אותה לכן ביקש לקרוא לי בשמה. נולדתי בקריית שמונה בתקופת הצנע. תקופה בה היה מחסור באוכל, והתושבים קיבלו את מזונם דרך תלושי מזון מוקצבים.

ילדות

אני באופן אישי נולדתי בבית ולא במעברה. הוריי סיפרו שאני הבאתי ברכה ומזל טוב, בבואי לעולם, כי אבא קיבל עבודה חדשה, שבה יכול היה לפרנס בכבוד את המשפחה. אני בת שנייה מתוך שבעה אחים, גדלנו וחונכנו בתוך הבית בו נולדנו עד אשר נישאנו. לפני כשלוש שנים אמי הלכה לעולמה, ונאלצנו בצער למכור את הבית בו גדלנו.

הייתה לי ילדות מאושרת , היינו תמימים . לא היה לנו ציפיות , חיינו בהרמוניה עם כל השכנים, שיחקנו משחקי חצר, קיבלנו חינוך בבית ספר תל חי בקריית שמונה. הכל היה פסטורלי נעים וכיפי.

שכונה מלוכדת

כל ילדיי השכונה היו למעשה באותה רמה מבחינה כלכלית וחברתית, לא הייתה איבה, או הפליות. משחקי קופסא לא היו לנו, לכן שיחקנו בחצר . חמש אבנים, מחניים, תופסת מחבואים וכולי. לאורך הכביש היו תעלות מים, אשר בחורף מי הגשמים זרמו בהם, ואנחנו בתור ילדים השתכשכנו במים, נרטבנו והרטבנו  מכונת כביסה כמובן לא הייתה, היינו שבים הביתה רטובים, ואמא הייתה כועסת ורוגזת. פעמיים בשנה התחדשנו בבגדים חדשים. בראש השנה ובחג הפסח. במהלך השנה אם הבגדים היו נקרעים, אמא הייתה תופרת ומתקנת.

הבגדים שלנו עברו מאח לאח , היה ארון מרכזי אחד בבית, שבו היו כל הבגדים. ישנו כל האחים בחדר אחד, והיה צפוף אבל חם בלב. בגיל עשר זכיתי במקום הראשון בהגרלה שנערכה בבנק לאומי, וקיבלתי כפרס זוג אופניים. כל המשפחה צהלה, ומאז נקשר שמי כברת מזל. אני הייתי הבת המועדפת של אבי, הוא הכריז זאת בפרהסיה.

כשהייתי בגיל שתיים עשרה השתנו חיי מכיוון שאבי חלה במחלת הסרטן, וזה השפיע עלי קשה מאוד. ליוויתי אותו גם בתור ילדה, הייתי יושבת לידו שעות ועושה לו עיסויים ברגליים, הוא הבטיח לי שיבריא הוא יקנה לי בגדים חדשים.

אך לאחר חצי שנה של ייסורים, אבא נפטר והשאיר בור עמוק אחריו, עד היום אני נושאת את הצלקת עימי. בני בכורי בן ארבעים ושבע שיבדל לחיים ארוכים , נושא את שמו של אבי שלמה. האובדן הזה ביגר אותי משמעותית והפכתי מילדה לאישה בוגרת. לקחתי על עצמי לעזור לאימי בניהול הבית. בתקופת בית הספר היסודי למדתי בבית ספר תל חי עם מנהל בית הספר צדיק נאור ז"ל , והמחנך אריה לוי ז"ל .

לימודים והקמת משפחה

התקופה הנ"ל זכורה לי כתקופה עם הרבה תמימות, צניעות אחווה ואהבת הזולת והאדם. בית ספר היסודי נמשך שמונה שנות לימוד ואחריו עברנו לבית ספר התיכון דנציגר. בבית ספר דנציגר למדתי במסלול ארבע שנתי במגמת חשבונות . בכיתה י"א מצאתי את אהבת נעוריי יוסי אבהרמי , ובסוף כיתת י"ב, נישאתי לו. אחד הדברים שעד היום פספסתי בחיי זה בעצם את השירות הצבאי. נולדו לנו ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, יפים ומקסימים. שלמה בן ארבעים ושבע, עירית בת ארבעים ושש אמיר בן ארבעים ואחת ותאיר בת שלושים ושתיים. נכון להיום אני סבתא לעשרה נכדים שהם כל עולמי.

במהלך השנים האלה עבדתי כמנהלת חשבונות במשך ארבעים ואחת שנה, באגף הגזברות בעיריית קריית שמונה. בעלי הקים עסק של הובלת סחורה עם משאית, עסק משגשג ואני שמחה שהילדים שלי גדלו בלי מחסור לאוכל, או לכל דבר אשר חפצו. כל ילדיי נישאו ואף הקימו משפחות. בני בכורי גר בקריית שמונה עם משפחתו, אך שלושת ילדיי האחרים העתיקו את מקום מגורם לפתח תקווה וראשון לציון. לפני שלוש שנים פרשתי לגמלאות, אני מנסה למלא את השבוע בחוגים בהעשרה,  תרבות וכולי. מצאתי עניין רב בפרוייקט הקשר הרב דורי וכיתת ותיקים בקריית שמונה.

הזוית האישית

שושי: מצאתי עניין רב בפרויקט הקשר הרב דורי, וכיתת ותיקים בקריית שמונה. אני מאוד נהנית מהצוות ומהתלמידים. וזאת ללא ספק הזדמנות להודות לכם על פועלכם לוותיקי העיר.