מאגר סיפורי מורשת

שמי רעיה שגיא. נולדתי בשנת 1950 לפני 73 שנים, בחודש טבת, בירושלים הקרה והמושלגת.

הוריי עלו מגרמניה. אמי נולדה בעיר המבורג ועלתה לארץ בעליית הנרייטה סולד בתחילת השואה באונייה "פאטריה" והקימה את קבוצת הנוער רודגס. לימים התחתנה עם אבי שברח מגרמניה והתגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים הגרמנים במצרים. בהתחלה גרנו בדירה קטנה בת חדר אחד במרתף שבו היו גם המקרר, המטבח והשירותים. כשהייתי בת שלוש עברנו לרחוב חרל"פ בשכונת קריית שמואל. עד מלחמת השחרור הבית היה הגבול בינינו לבין הערבים. בבית זה נולדה אחותי שולמית.

הבית היה מוקף שדות ובכל יום אחרי הלימודים הייתי יוצאת עם חברותי לשחק בשדות, לקטוף פרחים, לחפש נחשים עקרבים ושאר בעלי החיים. לבית הספר "דרום”, שלימים קיבל את השם "הנרייטה סולד", הייתי צריכה לחצות שדה גדול, וכמובן שתמיד איחרתי ללימודים. בחורף השלוליות קרצו לי והייתי מגיעה מלאה בבוץ לבית הספר והביתה.

בכיתה ג' התחלתי ללכת לתנועת הצופים הדתיים (המדריך שלי היה הרצי הלוי ז"ל, דודו של הרמטכ"ל, שקרוי על שמו). בכיתה ד' נגמרו החיים הטובים ונשלחתי ללמוד בעיר בבית ספר "מעלה". גם לשם הייתי הולכת למעלה מחצי שעה ואמי טענה שהייתי הולכת שני צעדים קדימה וחמישה אחורה. בכיתה ח' עברתי לתנועת הנוער "בני עקיבא". בנוסף למדתי לנגן בחלילית וגם לצייר בחוגי הנוער של "בצלאל".

בתיכון למדתי בבית ספר "אוולינה דה רוטשילד" ושם מיררתי את חיי המורים בתעלולים. לקראת סוף כיתה י"א פרצה מלחמת ששת הימים. ביום פרוץ המלחמה, כשהפגזים שרקו מכיוון העיר העתיקה וגבעת המטוס, מנהל בית הספר נכנס ודרש שנרים את הכיסאות על השולחן, נטאטא את הכיתה ונצא בשורה עורפית לכיוון שער בית הספר ומשם כל אחת הלכה לביתה. היה ממש מפחיד לרוץ הביתה בין שריקות הפגזים. בהמשך, בית הספר הפך לבית הסוהר של השבויים הערבים ורק שנה לאחר מכן – בחנוכה, יכולנו לחזור ללמוד שם. עד אז היינו בבית ולעיתים ברחנו לטייל בעיר העתיקה.

עם גמר התיכון למדתי ריפוי בעיסוק ואחר כך למדתי חינוך מיוחד בסמינר דוד ילין.

כיום אני אימא לחמישה ילדים וילדות וסבתא לארבעה עשר נכדים ונכדות.

מימין: בילדותי, משמאל: שלושה דורות

הזוית האישית

סבתא רעיה: מאוד נהניתי לעבוד יחד עם נכדותיי רוני ויובל על תולדות המשפחה שלי. שמחתי שהן גילו עניין בהיסטוריה שלנו וישבו איתי זמן רב ביחד כדי ללמוד (וגם לשחק).

רוני: נהניתי לעבוד עם סבתא שלי ושמחתי לדעת עוד על המשפחה שלי.

יובל: ממש נהניתי לעבוד עם סבתא שלי ולהכיר את סיפור חייה. אבל הכי כיף היה להראות את התמונה המביכה של אימא שלי כשהיא הייתה קטנה ואת מחברת השורשים שלה.