מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאלה לוי, סבתא של רבקה, נולדתי בטוניס בשנת 1945.

גדלתי בכפר קטן בצפון המדינה שבו גרו וחיו  ביחד, יהודים ערבים ונוצרים, איטלקים, צרפתים, ערבים, ויהודים! כולם חיו ביחד יפה מאוד!

בגיל 6 התחלתי בית ספר עממי שהיה צרפתי. למדנו צרפתית וערבית. החינוך והתרבות היו צרפתים כי טוניס הייתה תחת שלטון צרפתי.

הייתה לי ילדות מאוד מאושרת והיו לי חברות גם צרפתיות ערביות ויהודיות וכולנו שיחקנו יחד! בין הערבים היו הרבה עניים, היהודים תמיד עזרו להם! היה לנו : בית כנסת , שהיה מאוד פעיל. ושם אחרי בית הספר היינו הולכים פעמים בשבוע ללמוד עברית! רוב התרבות הייתה צרפתית! הלבוש היה אירופי… אבל הנשים המוסלמיות התלבשו בלבוש המוסלמי.

עליה לישראל

בשנת 1956 טוניסיה קיבלה עצמאות מהצרפתים! ואז ההורים שלי החליטו לעלות ארצה! כי: פחדו שהממשל החדש יתנגש ביהודים!!! ולא הייתה אפשרות לנסוע ישר מטוניסיה לישראל. אז הסוכנות היהודית ארגנה לנו, היהודים, לנסוע דרך צרפת, במקום שהיינו במחנה מיוחד לחודש אחד עד שסידרו לנו לעלות לישראל, דרך אוניה שקוראים לה: ארצה!

אני מאוד התרגשתי כי זאת הייתה פעם ראשונה שאני נוסעת באוניה. הנסיעה ארכה שבעה ימים ממרסי לחיפה! תחילה הגענו למעברה. היו הרבה קשיים בהתחלה. מכל הקושי שהיה במעברה שאפילו מים לא היו בצריף! היו צריכים להביא מברג ציבורי! בהמשך עברנו למקום שסבא וסבתא שלי גרו, הם כבר היו בישראל יחד עם הדודים שלי וזה מאוד הקל עלינו וכולם קיבלו אותנו באהבה!

גרנו אצלם תקופה קצרה ואז… קיבלנו מהממשלה צריף בטירת הכרמל! מקום שניסינו להתאקלם לחיים המאוד שונים ממה שהיה בטוניס… 

אני לא חושבת שהייתי מוכנה להחליף את הילדות שלי, עם כל הנוחיות של היום, כי אז הרגשנו אהבה אמתית  לארץ ישראל! 

בית ספר "נתיב אליעזר כרמל" – רכזת התוכנית אביבה אליה שניר