מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה מספרת:

"שמי חנה דהרי, נולדתי בגדרה בשנת 1958 להוריי, מזל ויעיש מותנה ז"ל, שעלו מתימן בעלייה הגדולה של יהודי תימן, בשנים 1949-1950 במבצע שכונה "מרבד הקסמים" או "על כנפי נשרים", היה זה מבצע להעלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל. במבצע זה עלו כ-50,000 יהודי תימן ברכבת אווירית מהעיר עדן.

אני השלישית מבין שבע אחיות, וכולנו התגוררנו בדירת 2.5 חדרים בשכונת קטרה בגדרה. אבי יעיש עבד במועצת גדרה ואמי עבדה במשתלה. כדי לעזור להורים, היה לכל אחת מאתנו תפקיד מוגדר בבית. אחת הייתה אחראית על הניקיון, אחת על הכלים ואני הייתי אחראית על קיפול הכביסה. אמנם גרנו בבית קטן וצפוף אך האהבה והחוויות שחווינו יחד פיצו על כך.

ילדותי

כילדות אהבנו מאוד לשחק מחניים, קפיצה בחבל וחמש אבנים, אהבנו גם לצאת לטיולים. היינו הולכות לאנדרטת הצנחנים, עולות לגבעה מאחורי הבית שלנו וגם מטיילות ליד הנחל שגובל עם מושב קדרון.

בשכונה שלנו גרו גם הדודים שלי, וכך, כל שבת היינו משחקים כל בני הדודים ביחד בכביש, והיה מאוד כיף. החג שהכי זכור לי כילדה הוא חג הפסח, אותו היינו חוגגים כל המשפחה המורחבת אצל אחיו הגדול של אבא שלי. אבא שלי היה מניח מעליו את הטלית ועורך לנו הצגה, כאילו שהוא עולה עכשיו לירושלים. בנוסף לכך, כל הילדים היו במתח, מי ימצא ראשון את האפיקומן שאבא החביא.

לימודיי ועיסוקיי

למדתי בבית ספר "אוהל שלום", אהבתי מאוד את המקצועות חשבון וספרות. לצערי, בכיתה י' הפסקתי את הלימודים ויצאתי לעבוד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. בהתחלה עבדתי בעבודות מזדמנות כמו בבית החולים "הרצפלד" ובמשתלה. אחר כך מצאתי עבודה קבועה בבית הארחה "חפץ חיים", שם עבדתי 15 שנה.

לפני 16 שנה החלטתי לחזור לספסל הלימודים על מנת לסיים 12 שנות לימוד ואף הוצאתי תעודת בגרות. אין ספק, שהחומר הנלמד היה מאוד שונה מחומר הלימוד של פעם, אך מאוד נהניתי מחוויית הלימודים ומשותפיי החדשים ללמידה.

הקמת המשפחה

את רפאל בעלי, הכרתי כבר בגיל 13 כי הוא למד בכיתה עם אחותי אסתר. בהתחלה היינו רק ידידים, ורק בגיל 17 הוא ביקש ממני חברות. בגיל 20.5 סבא הציע לי נישואים. אני עבדתי ב"חפץ חיים" והוא היה חייל. כמובן שהסכמתי. אחרי חצי שנה נולדה לנו הילדה הראשונה רויטל. אחרי ארבע שנים נולדה לנו בת נוספת בשם הילה ושבע שנים אחריה נולדה לנו מיכל. אחרי מיכל נולד לנו בן בשם אוריאל, ולקראת גיל 40 נולדה לנו בת הזקונים, מירב.

אחרי שמיכל נולדה החלטתי לעזוב את קיבוץ חפץ חיים ולמצוא עבודה בגדרה. עבדתי בבית ספר "פינס" בגדרה שנים רבות ועד גיל הפרישה. במהלך תקופה זו גם חיתנתי ארבעה ילדים, שזיכו אותי בנכדים ונכדות. אני משתדלת לעזור ככל האפשר, אך במקביל מאפשרת גם לעצמי להירגע וליהנות.. אני משתדלת לעשות הליכה רגלית מדי בוקר וגם לנסוע לקאנטרי ולטיולים. אני אוהבת להיפגש עם אחיות שלי, ולנסוע איתן למקומות שונים בארץ. וגם אוהבת לבלות עם הילדים שלי.

הזוית האישית

הנכדה הדר: למדתי הרבה על הילדות של סבתא. על איך הסתפקו במועט ונהנו מהמשחקים הפשוטים של כדור וחבל, בניגוד לכל המשחקים הטכנולוגים והפלאפונים של היום. אני מאחלת לסבתא שלי שתמשיך ליהנות ולטייל, שתהיה מאושרת ותגשים את כל החלומות שלה. שתמשיך לבשל לנו דברים טעימים, ותראה רק נחת מכל המשפחה שלה ובעיקר מאתנו הנכדים.