מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה בן הרוש, אני משתתפת השנה בבית ספרי בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, שרה בן הרוש. בחרתי לתעד ולהביא את סיפורה של סבתי, שרה.

סבתא שרה מספרת לעלמה

שמי שרה בן הרוש נולדתי בחיפה-1953 בשם שרה פרג'י, בשכונת ואדי ניסנאס, שהייתה שכונה מעורבת של יהודים וערבים. השכונה הייתה בעיר התחתית של חיפה.

הוריי עלו מיוגוסלביה, עם קום המדינה, אחרי מלחמת העולם השנייה. אבי איבד בשואה שני אחים. הוא ניצל כי הבולגרים אסרו אותו בבית הסוהר בעיר סופיה (עיר הבירה של בולגריה) והוא שוחרר בזכות שוחד במטבעות זהב שנתנו סבי וסבתי למפקד בית הסוהר בסופיה.

בילדותי ספגתי את העיקרון של שוויון בין אנשים בלי הבחנה של דת, גזע ומין.

כשסיימתי כיתה א' הוריי קיבלו פיצויים מגרמניה ועברנו לגור בקריית אליעזר. גרנו בדירת שני חדרים ואחי ואני ישנו באותו החדר. במקום זה הכרתי ילדים רבים מכל הגילאים ושיחקנו תמיד משחקי חברה רב גילאים כמו: דגלים, תופסת, מחבואים, חמש אבנים וקפיצה לרוחק.

חברת תנועת הנוער

כשמלאו לי עשר הצטרפתי לתנועת הצופים ושם ביליתי עד סוף כיתה יא'. הייתי בתנועה חניכה ומדריכה. הייתי בגדוד שביט, שבט עמית. כל קיץ יצאנו לקטיף ירקות ופירות בקיבוצי העמק: גבת, עין חרוד וגניגר. שם התגבשה חברת הילדים עם ערבות הדדית ודאגה אחד לשני. אהבתי במיוחד את היציאות לקיבוצים ואת המשמעת והמסגרת שחייבה אותנו. בערב אחרי ארוחת הערב רקדנו ריקודי עם בחדר האוכל וסיפרנו בדיחות. המדריכים ערכו חידונים ואני זכיתי פעמיים וקיבלתי סוכרייה על כל זכייה. תנועת הנוער הייתה מאוד משמעותית בחיי, שם הבנתי מהי ערבות הדדית, עזרה לזולת, צניעות ואהבת מולדת.

המסר שלי לדור הבא הוא לחיות בענווה וצניעות, שהן אבני היסוד לחברה בריאה נטולת תחרות בין אישית וערבות הדדית.

סיפורו של חפץ – מטבע הזהב

החפץ שסבתא שלי בחרה להביא לכתה, הוא מטבע זהב – בו נראה נפוליאון הצרפתי, מטבע זה משמש היום כתכשיט. המטבע נמסר לסבתי על ידי סבתא שלה כשהייתה בת 23. הסבא והסבתא של סבתי היו סוחרים גדולים במקדוניה, וסחרו עם המדינות השכנות כגון: יוון, טורקיה ואלבניה.

בתקופת השואה סבתא של סבתא שלי תפרה חגורה גדולה ורחבה והכניסה לתוכה את כל מטבעות הזהב שהיו לה. היא הקיפה את מותניה באותה חגורה ולבשה מעליה בגדים ומעיל.

הסבים ברחו לאלבניה מפני הנאצים ובמעבר הגבול שיחדו את השוטרים וככה הגיעו לכפר באלבניה, שם הם שילמו לכפריים דמי שהות והגנה מפני הנאצים. הם שהו בכפר שנתיים וכך ניצלו.

 מטבע הזהב של סבתא

הזוית האישית

עלמה הנכדה: אני ממליצה מאוד לשבת ולהקשיב לסיפורים של הסבים והסבות כי אפשר ללמוד מהם המון. זה מאוד מעניין וחשוב, כי זה גם נותן זמן איכות עם סבא וסבתא, ומלמד על ההבדלים בין התקופה של היום לבין התקופה של פעם, שבה חיו בצניעות והסתפקו במה שהיה, למרות שלא היה הרבה, לעומת התקופה של היום – שכל אחד רוצה את מה שהכי חדיש וטרנדי.

סבתא שרה: תוכנית הקשר הרב דורי מהווה מהלך חשוב לדור ההמשך! החשיפה לתקופה בעבר, על אביזריה, על חוויותיה ועל אורח חייה גרמה לסקרנות ועניין. הילדים נחשפו לצניעות החיים של פעם, להסתפקות במועט, לקשר השכונתי בין השכנים המבוגרים וילדי השכונה. החוויה האישית נעוצה בעיקר בצניעות שבה חיינו ועם זאת בשמחת החיים על אף הקשיים היומיומיים. חשוב שהדור שגדל סביב הנייד והמחשב יידע שהיו חיים מלאים גם בלעדיהם.