מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה ואני סבתא לנויה ועוד שמונה נכדים. נולדתי בעיר אלכסנדריה שבמצרים לאבא רוקח ואימא מורה. יצאנו ממצריים בשנת 1956 ליוון ושם שהינו שנה שלמה.

עליתי לארץ בשנת 1957 בגיל 5, כך שעברתי את כל מסלול החינוך בארץ. במצרים עוד הספקתי להיות בבית הספר בגיל 4, וזה מאחר והיה צורך למלא את הכיתות בכמה שיותר יהודים, כך כשבאתי לארץ התחלתי אחורה – בגן.

גדלתי במושב שיתופי בדרום, ואת רוב חוויות הילדות קיימנו בחוץ בשיטוט ברחבי המושב עם חברים – מסיימים בית ספר ובלי לתאם דופקים בדלתות בתי החברים ויוצאים לשחק בחבל, מחניים, קלאס וגולות. בערב נהגנו לאחר מקלחות לקחת ספר ולקרוא. קראנו הרבה מאוד ספרים.

את התיכון עשיתי בבית ספר החקלאי "אשל הנשיא" מאחר ולא היה תיכון בישוב שלנו. שם למדו גם ילדי הקיבוצים וגם המושבניקים. במסגרת הלימודים עבדנו כל יום ובסוף התיכון התמחתי בדיר. בסוף השנה קיבלתי ציון תשע בהתמחות חקלאית. זהו בית ספר בתנאי פנימייה ופעם בחודש נסענו הביתה. זאת הייתה התקופה היפה ביותר בילדות. עד היום נשמר הקשר עם החברים מהפנימייה.

אני נושאת את הדגל במצעד ירושלים

היום הילדים מבלים הרבה פחות במשחקי חוץ אם בכלל. בשל הטכנולוגיה, רוב התקשורת מתבצעת דרך מסכים, זהו דור המדיה, העידן הטכנולוגי שמטשטש את הגבולות בין המציאות לראליטי, שבה הילדים לומדים שדרך להערכה היא בפרסום להצטלם ולשלוח לחברים בפייסבוק, להידמות למפורסמים. היכולת החברתית והמפגשים פנים מול פנים נפגמות, והילדים מתרגלים לתקשר באמצאות מילים כתובות, ולא בשיחה ערה.

אין ספק שלגדול בשנות המוקדמות של המדינה, הייתה חוויה נהדרת ושונה מאוד מהחוויה של היום.

משפחתי המורחבת כיום

הזוית האישית

סבתא דינה: נהניתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי בו אני יכולה להיות עם הנכדה לבד, לשתף ולספר. הייתי רוצה שנויה תדע שאפשר להנות מהרבה מאוד דברים עם יצירה עצמית, ולהיות כמה שיותר עם חברים. לדעת לתת ולסמוך עליהם.

נויה: אני מאוד נהניתי בתוכנית הקשר הרבה דורי. היה לי מאוד כיף יחד עם סבתי ולמדתי ממנה רבות על העבר שלה. אני מקווה שהיא למדה ממני על אמצעים טכנולוגים בהם עבדנו.