מאגר סיפורי מורשת

קורות חיים אורה חמווי לבית אבולעפייה.

 

אורה בנעוריה ממשפחת אבורביע

"אבורביע ילידת העיר טבריה שנת 1940 דור ה-17 משפחה בת שש נפשות אבי לבית אבורביע.  נולדה בישראל דור שביעי אמי מצאצאי אבולעבפייה אנוסי ספרד. הרב הראשי רבי חיים אבולעפייה היה אחד ממקימי העיר טבריה.

 

גדלתי בבית שבו היו מתארחים ובאים מכל העדות כולל ערבים כי סבי היה מוכתר העיר טבריה. גדלנו בשכונה יהודית למדתי בבית ספר אליאנס. בתקופת לימודי בבית הספר היו המאורעות במדינה וביתנו היה מול חומת העיר טבריה ששם היו ונלחמו הערבים.

 

חוויתי את המלחמה ביריות קשות שהיו על ביתנו (היינו מטרה בגלל סבי), כך שבתקופה זאת בכדי לצאת לבית הספר היינו צריכים לצאת בשורה כל ילדי השכונה צמודים לקירות הבתים עם מלווים. זו הייתה חוויה נפלאה לחיות לאחר זה בשכונה שמעורבת עם מעט הערבים ולמדנו ולימדנו אחד את השני משחקים ומנהגים של כולם.

 

בגיל 10 נכנסתי לתנועת מכב"י. תנועת מכב"י היא היא תנועה ציונית ספורטיבית שהוקמה לפי חזונו של מקס נורדאו, הוגה רעיון יהדות השרירים. שם התנועה לקוח מכינויו של יהודה המכבי. ושם היו פעילויות ספורט משחקי חברה ומפגש שירה.

 

המשחקים שזכורים לי הם: קפיצה בחבל, מחבואים, קלאס, תופסת, גולות וחמש אבנים.בבית סבתי שם חייתי רוב זמני הראשון עד גיל 12, אני זוכרת את החגים את המאכלים בחגים. בפסח, היינו עוזרים לסבתא להוציא את כל הכלים והמצעים והווילונות עושים ניקיון כללי לסבתי היה מקרר קטן של קרח וארגז מצופה ברשת שהיה תלוי מהתקרה שבו סבתי הייתה שומרת אוכל בלילה זה נקרא בשפתינו נמלייה.

 

בערבי חגים כל הבית היה לבן ומבריק התבשילים מוכנים סבא בראש השולחן ואז כולנו מסביבו זה כלל שירי שבת או חג מזמורים ותבשילים מיוחדים תבשילים שזכורים לי ועדיין אני מבשלת אותם לידתי ונכדיי.בפסח מרק חמוץ עם קנידלך, דגים מבשלים בטעמים מיוחדים של עדות ספרד, סייפריטו, עקוב ( ירק שגדל בשדות בתקופת החורף ) כמובן ריבות קובות קליית קפה בכלי חרס מיוחד, חרוסת של הטבריינים שעועית ירוקה שנקראה בשפת הטבריינים לוביה ועוד..

לקראת סוף פסח, ביום האחרון היינו יוצאים  לקבר הרמב"ם  כי שם היו מגיעים ערבים מכל הסביבה ולסיים את חג הפסח שזה נקרא חג הירק השפע והבריאות.

אבי היה בעל חנות בשר (קצב) לכן יכולנו להיות בקשר לחיות יפה באוהלים של הבדואים ללא פחד וללמוד מהם מנהגים ומשחקים אמי לא עבדה אבל סעדה את סבתי בעבודות הבית ובתפירה בתקופה זאת אבי היה מוכר בשרים למנזרים וכך  יצרנו קשר והיינו נמצאים כמעט כל יום אחרי הלימודים במנזרים.   הנזירות היו תופרות לנו שמלות מיוחדות ולמדנו לנגן על העוגב הייתה תקופה נפלאה..

בגיל שתיים עשרה אבי חלה ונפטר ואז אמי לקחה את עול העבודה עליה בתקופה זו הבית היה ריק פתאום למדתי שנה בתיכון בטבריה ואחר כך עברתי לקיבוץ אפיקים ושם הייתי כארבע שנים בתקופה זאת הכרתי חברה חדשה ותרבות חדשה.

הייתי נערה פעילה מדריכת ריקודי עם ואז נשלחתי לטבריה כנערה מהנוער העובד בשיכון ג' לספר על ישראל ללמד לרקוד תקופה שבה עד עצם היום הזה זוכרים לי ואני זוכרת את הנוער שהדרכתי.

הייתי שחיינית מרחקים ארוכים אלופת עמק הירדן ומאז צלחתי את הכנרת כשבע פעמים. בסוף זמני בקיבוץ יצאתי לצבא שירתתי בחיל האוויר במודיעין היינו כחמש בנות טברייניות ששירתנו באותו בסיס ויצרנו קשרים עם משפחות הטייסים שם המשכתי את אימוני בשחייה ובתחרות של חיל האוויר הייתי אלופת חיל האוויר בשחייה אלף מטר חזה.

 

בזמן ששירתתי הכרתי בחור טברייני בשם אברהם שלקראת סוף שירותי המשכנו ויצרנו קשר מיוחד ונישואין, ילדתי ארבעה ילדים שני בנים ושתי בנות שגדלו בבית חם אוהב וצעיר לכן גם רות נחת ואהבה מהילדים הבן הגדול פרופסור לכימיה ופיזיקה גר בדנמרק אך מעביר הרצאות גם בישראל הבן השני עבד עם אביו במוסך שהיה לבעלי.הבת הגדולה למדה הנדסת מחשב כיום עובדת  היא בחברת חשמל. הבת הקטנה למדה קרמינולוגיה אך עובדת היום בסיעוד ילדים סיעודיים.

בעלי יליד טבריה דור 7 מוצאם מסוריה (חאלב) למד ב"חדר" בסיום לימודיו למד מכונאי והיה בשנים היותר מאוחרות אחד  מבעלי המוסך האהוד והאמין על כל תושבי טבריה ומשרד הביטחון. הוא נפטר לפני כשבע שנים אך בשנים שהיינו יחד עם הילדים טיילנו ועברנו כל סמטה אבו שדה יפה מקומות עתיקים והגענו עד התעלה שהפרידה במלחמת יום כיפורים, ולכן הילדים יודעים להכיר ולהוקיר את המדינה ביופיה.

 

בזמן שרותו של בעלי ששירת בחיל הים היה מוצב בכנרת מול הסורים ופעם אחרונה שהיה מקרה של הפגזה על הספינה שבה היה אחראי נפגעו ונהרגו חמישה חיילים מנוע הספינה נפגע. גם בעלי נפגע  אבל הוא הצליח למרות הפציעה החזקה לתקן את המנוע ולחזור לטבריה מיד. מאוחר יותר קיבל על כך  אות הוקרה מהצבא.

 

אני עבדתי כגננת עשרים ושתיים שנה  ולאחר הייתי דיילת מכירות רכב חדש. אני אוהבת לצייר אוהבת לכייר כמובן שחייה וטיולים בארץ. 

 

אנוסים – האנוסים היו יהודים שאולצו להמיר את דתם ולקבל על עצמם את דת המדינה השולטת. המושג נפוץ ביותר בשל היקף המרת הדת הכפויה בה חויבו היהודים לקבל עליהם את הדת הנוצרית בתקופת ימי הביניים, בעיקר בספרד ובפורטוגל