מאגר סיפורי מורשת

סבא שמעון נולד בכפר טרנובו, בבריה"מ לשעבר, כפר שכיום שייך לאוקראינה.

סבי נולד בתאריך כ"ו בכסלו 1951, נר רביעי של חנוכה. את התאריך הזה הוא יודע, כי ככה אמרה לו אמא שלו, אך בכפר באותה תקופה, לא היה רישום מסודר של תאריכי לידה בתעודת הזהות, (כמו שהיה בעיר) ולכן בת.ז שלו אין תאריך מדויק רק שנה. כיום סבא שלי בן שבעים .

סבא שלי גדל בכפר קטן בהרי הקרפטים, אזור מאוד יפה. הוא הילד הרביעי מבין חמישה אחים. הוריו היו ניצולי שואה. לסבא רבה שלי אלו נישואים שניים שלו. לפני השואה היה נשוי והיו לו ארבעה ילדים. אשתו הראשונה וכל ילדיו הקטנים נשרפו במחנות ההשמדה. אחרי המלחמה הוא התחיל את חייו מחדש והתחתן.

סבא שלי זוכר שהחיים בכפר אולי היו פשוטים לעומת היום, אך היו מאוד מאושרים. המשפחה של סבא שלי הייתה מאוד דתיה גם בחו"ל, בבית הם היו מדברים רק באידיש, שפת היהודים. הם שמרו בהקפדה רבה על כל המנהגים והמצוות. כל שבת היו הולכים להתפלל אצל הכפר השכן (כי בכפר שלהם לא היה מנין) ובחגים גם היו אוכלים שם.

סבי וחבריו  היו משחקים כל היום מחוץ לבית, אחרי בית ספר ועד הערב. הם היו משחקים מחבואים, תופסת ומשחקים בסגנון הזה. הם גם היו משחקים כדורסל וכדורגל, והכדורגל היה מסמרטוטים, כי לא היה כסף לכדור אמיתי. בקיץ הם היו מחפשים תותי עץ ופטריות, הולכים ליערות ולאגמים מסביב לכפר, ובקיצור עושים הרבה כיף.

משפחתו של סבי הייתה עושה את הכל בבית, לא היה סופר כדי לקנות את המצרכים. הם היו מגדלים בגינה עגבניות, מלפפונים, גזרים ותפוחי אדמה. היה להם בגינה עץ תפוחים ועץ פקאן ואלו היו הפירות והירקות שאכלו. הם גידלו אווזים בשביל השומן, שישמש לשמן לבישול, בעיקר לפסח. בקיץ היו מכינים פירות יבשים, ליפתן, ריבות וגם שומרים ירקות לחורף.

סבא שלי זוכר שבבר מצווה שלו משפחתו עשתה חגיגה, והם הזמינו את השכנים היהודים מהכפר, ודודים שגרו בסמוך. החגיגה הייתה בבית, וכמובן עם חלונות סגורים מפני המשטר הקומוניסטי, ושהשכנים הגויים לא ילשינו. הוא עלה לתורה בשבת, אך לא למד לקרוא את הפרשה כמו שנהוג היום. כולם ידעו בכפר שהם יהודים והיו עוד כמה מאות יהודים בכפר, אך הם שמרו על החגים, השבתות והמצוות בסתר, שלא ירגישו וכדי לא להבליט את יהדותם.

ב1969 הוא עלה לארץ עם משפחתו. זו הייתה ממש תחילת העלייה, באותה שנה עלו מעט מאוד יהודים מבריה"מ, והיה צריך לעשות זאת ממש בסתר. משפחתו הייתה מאוד ציונית, והם חיכו כל הזמן להזדמנות הראשונה שתהיה להם לעלות. כשעלו לארץ הם רצו לגור רק בירושלים, מה שסימל עבורם את הציונות הבסיסית.  סבא שלי נשלח ללמוד בישיבה של חב"ד עם אחיו, כיוון שההורים שלו היו מאוד דתיים (כמעט חרדים), אך אחרי שלושה חודשים הם ברחו משם, כי הם לא הצליחו להתחבר וגם לא למדו בישיבה כלום .

בינואר 1971 סבי התגייס לצבא, הוא היה ג'ובניק, בתפקיד משגיח כשרות וטבח. בינואר 1974  אחרי מלחמת יום כיפור, סבי השתחרר מהצבא, והתחיל ללמוד את המקצוע שבו הוא עובד עד היום.

הזווית האישית

עמית הנכד: היה מאוד מעניין ומלמד, לשמוע את סיפורו של סבי על השמירה על הציונות והיהדות של המשפחה.