מאגר סיפורי מורשת

שמי ארנון גלוזמן ,אני סבא של יסמין, קוממי, ביתה של ביתי נטע שיש לה עוד שלושה ילדים.

נולדתי בארץ בבית חולים הסקוטי בטבריה בתאריך 21.5.1945 , ולאחר שלושה ימים הגעתי לקיבוץ חולתה, עם אימי נעמי, באוטובוס של שירות החולה, יחד עם כל המקומיים מהסביבה, ועם תרנגולות וכבשים.

אני הבן האמצעי מתוך שלושה בנים. אבי עלה בילדותו עם משפחתו מפולין ואמי ילידת גרמניה, שעלתה עם חברת נוער לארץ בליל הבדולח, בהיותה בת שבע עשרה. רוב משפחתה נרצחה בשואה.

גדלתי בקיבוץ חולתה. ב1948, כשהייתי בן שלוש פרצה מלחמת השחרור. חולתה הייתה בקו ההפגזות מסוריה (רמת הגולן) והייתה סכנה גדולה להישאר בקיבוץ. את כל ילדי הקיבוץ, ואת רוב הנשים פינו לקיבוץ תל יוסף, הרחק מקו הגבול. אמי נקראה להישאר בחולתה, יחד עם קומץ נשים ועם הגברים, בכדי להגן על הקיבוץ.

כך, בגיל רך, יחד עם אחי שהיה גדול ממני בשנה וחצי, שהיתי עם ילדי הגן תקופה של חמישה חודשים ללא הורי. אמי הגיעה לבקר מדי פעם בשבתות. לשמחתי הרבה, דודתי אחותה של אמי גרה בקבוץ סמוך ומדי יום הגיעה אחר הצהריים, לקחת את אחי ואותי להיות עמה ועם בני דודיי. שעות אלה הקלו מעט על הגעגועים.

מילדות אני זוכר את עצמי עובד: עבדנו מדי יום בגן הירק, שסיפק ירקות למטבח הקיבוץ, עבדנו בפינת החי, האכלנו את החיות, ניקינו וחלבנו את העיזים בתור ילדים צעירים. עזרנו בגיוסים של קטיף במטעים, עישוב ודילול בגידולי השדה, וגם את בית הילדים ניקינו בעצמנו. הרגלי העבודה שניטעו בי מגיל צעיר, הובילו אותי לרכז את ענף גידולי השדה, ולאחר מכן את ענף המטעים משך שנים רבות.

בכיתות ד -ה אבי ז"ל היה מחנך הכיתה שלי, כיוון שלא היו הרבה מורים בקיבוץ.

אהבתי מאוד פעילות גופנית ומשחקי כדור מכל הסוגים והרביתי לשחק. בהמשך שיחקתי כדורסל ב"הפועל חולתה", ולאחר מכן כאשר התאחדנו עם "הפועל כפר גלעדי" ואף בשנת העלייה ההיסטורית של קבוצת הפועל הגליל העליון לליגה הראשונה.

לשחות למדתי בעצמי במי אגם החולה, שלחופו גדלתי, ויש לי ממנו זיכרונות רבים. בהיותי בכיתה ד'  הצלם וחבר הקיבוץ פטר מרום, שכנע אותי להצטלם עם כמה מבני כיתתי לספר ילדים. וכך הייתי גיבור הספר "הרפתקה באגם".

בצבא שרתי בסיירת צנחנים, ויש לי חברים טובים מאז. שנים רבות שרתתי כמפקד וקצין במילואים. גם במלחמת ששת הימים (בעת כיבוש הכותל), במלחמת יום כיפור, במלחמת לבנון השנייה, ובאינתיפאדה הראשונה. אני מקווה שנכדיי לא יצטרכו להילחם. כל חמשת ילדיי גרים בארץ, רובם קרוב אליי , כולל הנכדים , לשמחתי הרבה.

כילד חלמתי לנגן בחצוצרה. חלום זה מעולם לא התגשם, כנראה כיוון שהייתי עסוק בצרכים של חיי היום יום,  בבית ובקיבוץ. יש האומרים שאני בעל כישרון אומנותי בציור, בריתוך ובנגרות, אך גם לתחומים אלה לא הגעתי, עם זאת בחקלאות לא בחרתי כמקצוע, זרמתי איתו מילדות, עסקתי בחקלאות חמישים ואחת שנים עד גיל שבעים כשפרשתי. יצאתי מהמקצוע אבל המקצוע לא יצא ממני.

ארנון בכיתה ד', בספרו של הצלם וחבר הקיבוץ, פטר מרום בספר "הרפתקה באגם"

הזווית האישית

יסמין: לדעתי, פרויקט הקשר הרב דורי היה מאוד מעניין, בזכות הפרויקט יצא לי לבלות יותר זמן, עם סבא וסבתא שלי וללמוד עוד דברים על מה שהיה פעם. להבין איך סבא וסבתא שלי חיו פעם. לי היה מאוד כיף ואני ממליצה בחום.

ארנון: המפגשים בכיתתה של יסמין היו מעניינים, שמחתי לקחת חלק בפרויקט הקשר הרב דורי.