מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא גלי גאולה, לבית משפחת חייט, נולדתי בתאריך 21/9/62 בישראל להורי אביבה ואומברטו ז"ל. אבי ז"ל עלה לישראל מלוב ואמי ז"ל עלתה לישראל מתוניסיה.

הורי בחרו עבורי שם זה מפני שעבורם כשנולדתי הייתי הגאולה הפרטית שלהם. אני הבת הבכורה במשפחה ולי יש חמישה אחים : ויקי, אתי, שולי, שלמה וניסים. אבי אומברטו ז"ל עבד כקבלן בניין ואמי הייתה עקרת בית – היא גידלה שישה ילדים לתפארת. הורי תמיד לבשו בגדים אופנתיים, אבי לבש חליפות אלגנטיות ואמי לבשה שמלות. המאכלים אשר נהגנו לאכול בערב שבת: קוסקוס, מפרום, שניצל, חמין, מרק וסלט.

נולדתי בעיר הרצליה במדינת ישראל. גדלתי בדירת ארבעה חדרים בבניין בן שלוש קומות. מתחת לבניין אני וחמשת אחיי נהגנו לשחק תופסת ומחבואים. בילדותי נהגתי לשחק בקלאס, 5 אבנים, מטקות, מחבואים, תופסת וכו'.

בהרצליה העיר בה גדלתי, היה חוף ים. מידי שבוע נהגנו לבלות בים – זהו היה בילוי מהנה ומגבש. אבא שלי אומברטו ז"ל, אהב לשחות בעומק הים וזה גרם לי לפחד גדול. חששתי שהוא יטבע.

זכור לי בית הכנסת הגדול של הרצליה בו היינו מבקרים בחגים. כל חג נהגנו לבקר בביתם של סבא וסבתא מצד אמי – שלמה וויקטוריה. מאוד נהנתי אצלם. היה להם בית עם שטח גדול – בית קרקע ובחצר היו תרנגולות.

למדתי בבית הספר בר אילן תיכון עירוני בהרצליה. היחסים שלי עם המורים היו מאוד טובים, בתקופה בה למדתי הייה כבוד גדול למורה ומשמעת. העונשים אשר היו נהוגים בזמנו – לצאת מהכיתה ולגשת לחדר המנהל, לעמוד בפינה. אני כאמור הייתי תלמידה טובה וכיבדתי את הכללים ולכן לא נענשתי. הייתה לנו תלבושת אחידה – חולצה לבנה וחצאית כחולה. היו טיולים מטעם בית הספר למקומות שונים בארץ. כמו כן היו עורכים מסיבות כיתה. זכורה לי במיוחד יוכבד – מורה שאותה אני זוכרת, היא הייתה בעלת משמעות בעיני. מקצועות הלימוד אשר אהבתי הם: ביולוגיה, כימיה וספרות. בבית הספר היה חדר אוכל גדול בו היינו אוכלים ארוחת צהריים. המאכל האהוב עלי בתקופת הילדות היה שניצל וקוסקוס וגם ממתקים. לקחתי חלק פעיל בתנועות הנוער בני עקיבא והצופים.

בתיכון למדתי שלוש שנים במגמה ביולוגית. התנדבתי למד"א במשך ארבע שנים. בזמן התנדבותי עברתי בהצלחה קורסים שונים לטיפול נמרץ. הייתי אחראית נוער במ.ד.א הרצליה ובמסגרת התנדבותי הצלתי שני אנשים ממוות. האחד בחוף הים והשני בזמן שעבדתי בגן ילדים – נתתי סיוע רפואי ראשוני לילד שאיבד את ההכרה.

המקצוע שלי, כ- 32 שנים עבדתי כגננת לגיל הרך. ניהלתי גן פרטי בבעלותי אשר בו היו שלוש כיתות גיל וכעת אני עובדת כגננת בגן עירוני ברעננה לילדים בגילאי 5-6. אני מאוד אוהבת את המקצוע שלי ומחוברת לילדים. החינוך זורם בדמי.

היכרות ונישואים

הכרתי את בעלי יגאל במרפאת שיניים. יום אחד אמי אביבה ז"ל שלחה אותי לקבוע לה תור במרפאת שיניים ושם פגשתי את יגאל. זמן קצר לאחר מכן יגאל ניסה לחזר אחריי וביקש ממני לפגוש אותו בקולנוע דוד בהרצליה, אך אני סרבתי לו בנימוס.

לאחר מספר חודשים אני ואחותי שמענו דפיקה בדלת, אחותי פתחה את הדלת ואמרה לי: "גלי, המדריך מהצופים הגיע". כשהגעתי לראות במה מדובר, גיליתי להפתעתי שזהו יגאל הבחור שאני מכירה ממרפאת השיניים. יגאל ביקש באותה הזדמנות לצאת איתי, אני הסכמתי ומאז אנו נשואים באושר ועושר.

יש לנו משפחה נהדרת : שלושה ילדים: אביטל, מירילי ואלירן. לאביטל יש שלושה ילדים: ים בן 15, נועה בת 11 (נכדתי התלמידה, אשר בגינה אני כותבת עבודה זו) ויונתן בן 7. למירילי יש שני ילדים: יהב בן חמש ונועם בן שנתיים.

אלירן עתיד להינשא לעדן ארוסתו בעוד כחודשיים.

הזוית האישית

סבתא גלי: נהנתי מהתהליך ומחיזוק הקשר ביני לבין נכדתי האהובה והיקרה נועה. במהלך הסדנא הקשר בינינו התהדק והתווספו לארגז הכלים שלנו חוויות משותפות וזיכרונות מאושרים. הייתי רוצה לאחל לנכדתי האהובה, אמן שתגיע לגילי ותבצע ביחד עם נכדתה עבודה מיוחדת שכזו.

נועה: נהנתי לשמוע את סיפור חייה של סבתי ולמדתי דברים חדשים על חייה בצעירותה. אני נועה מאחלת לגלי סבתי האהובה והיקרה, בריאות איתנה עד מאה ועשרים שנה, אריכות ימים והרבה רגעים שמחים ומאושרים בחיק המשפחה המורחבת.