מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתא יהודית

סבתא יהודית, נקראה על שמה של אימא של אבא שלה שנפטרה בגיל צעיר מאוד. היא  נולדה ב-23 אוקטובר 1948. ששת שנות חיה הראשונות היא גרה בגבעת העלייה ביפו. הם גרו חמש נפשות בדירת חדר אחד: אחיה הצעיר, אביה, אמה, וסבתה (אימא של אימא שלה שעלתה מרומניה). הצרכים שם לא היו כל כך טובים; הם התקלחו ועשו צרכים בחוץ בקור ובחום. לא היה להם מקרר חשמלי, אז כל יום הם היו צריכים למלא את החלק העליון בגוש קרח וכך קיררו את המזון. למשך שנים רבות, חילקו תלושי מזון במדינה ודוד של סבתא שהיה שוטר ורווק קיבל תלושי מזון, אז הוא היה מביא קצת מהתלושים למשפחתה. אחר כך, הם עברו לרחוב הרצל שבתל אביב, בדירת שני חדרים ובכניסה היה חלון שממנו ראו את השכנים.

 סבתא בילדותה

חיי חברה

כשסבתא הייתה בכיתה א' סבתא הייתה חוזרת הביתה, עם עוד ילדה בגילה ועם אחותה של הילדה, הן הלכו יחד כחצי שעה ברגל. הייתה לה גם חברה שגרה לא רחוק, בקומה השלישית והגג היה שלהם, הן היו יוצאות לגג ואז היה מגיע עוד חבר לשחק איתן. מהשעה ארבע אחרי הצהריים ועד שבע בערב הם היו משחקים שם כל מיני משחקים ודימיונות. סבתא עדיין בקשר עם החברה הזאת מהגג. סבתא הייתה ילדה ממושמעת והיא כיבדה את ההורים שלה, היא גם לא קיבלה הרבה עונשים.

המעבר לצפון תל אביב

אחרי ארבע שנים, הם עברו לגור בצפון תל אביב, בדירת שני חדרים וזאת הייתה הדירה שהם נשארו בה ועד היום היא של סבתא. לסבתא היו שתי חברות מבית הספר, לאה שגרה ברחוב סוקולוב ונאווה שגרה ברחוב נורדאו. אימא של סבתא לא הייתה בשלנית גדולה ובעיקר הייתה מכינה מרק עוף כמו שסבתא מכינה היום. לעומת זאת, דודה שלה בישלה נהדר.

המשפחה

אבא שלה היה חייט והוא עבד בבית ואימא שלה עזרה לו בתפירה, העברית לא הייתה שגורה בפיה, רק רומנית, והיא לא קראה או כתבה בעברית. לעומת זאת, אבא שלה היה קורא עיתונים בעברית.

כל קיץ כל המשפחה נסעה לאשקלון כדי לבקר את ההורים של אבא שלה והם היו נשארים שם לקייטנת קיץ. הייתה שם חצר גדולה, סבתא שלה גידלה אווזים. היה גם גן ירק ושושנים, שהיא הייתה עושה מהתפרחת ריבה.

בבית הספר, סבתא הייתה במקהלה ואהבה מאוד לשיר והיא ניגנה בחלילית. למורה לזימרה קראו מרקוס והוא היה מאוד נחמד. העונשים המקובלים בתקופה הזאת היו לעמוד בפינה, אך לסבתא הממושמעת לא היה היכרות עם עונשים. בשבת אחרי הצהריים, ההורים שלה ואחיה היו הולכים לשפת הים, קונים גלידה ומסתכלים על בתי הקפה בטיילת, זה היה הבילוי של שבת.

אהבה וזוגיות

בגיל 15, סבתא הייתה בחברה סלונית. בתקופה ההיא, כשרצו לעשות מסיבה, הם היו מסתובבים בית בית עם תקליטים בידיים עד שמצאו בית שמוכן לקבל אותם, מדי פעם זה היה לוקח שעות. בחברה הסלונית היא הכירה את יצחק;

יום אחד ידיד בחברה הסלונית הביא אותו אליה הביתה והם הכירו. אחרי שהם הכירו, הם יצאו שנה ואז יצחק הציע לסבתא נישואין והם התחתנו ב-26 דצמבר 1967, כשסבתא הייתה בת 19 ויצחק בן 20. הוא היה אז חייל בצבא, לכן הם לא יצאו לירח דבש.

עיסוק ומקצוע 

סבתא למדה בסמינר למורים לוינסקי למשך שלוש שנים ואחר כך הפכה להיות מורה. היא עשתה זאת במקום שירות צבאי, זה היה מאוד מקובל בתקופה. סבתא הייתה מורה למשך 32 שנה. 15 שנים ראשונות מורה לכיתות א'-ב' ואחר כך ג'-ד'. בהמשך הייתה גם רכזת בטיחות בדרכים.

בתחילת הדרך עבדה בבית ספר "יד מרדכי" שבבת ים, שבע שנים, שם היה הבית הראשון שלהם. אחר כך, עברו לגור בתל אביב לשכונת צהלה ושם לימדה בבית ספר "דויד ילין", 16 שנים. וכשעברו לרמת השרון, עברה לבית ספר ל"קריית יערים" שם לימדה בשמונה שנים האחרונות.

היום

עכשיו, יש לה חברות מ"דויד ילין" והם נפגשות בשבתות. היום, יש לסבתא שלוש בנות; לאה, אפרת וחגית ועשרה נכדים. סבתא מאוד מתעניינת באומנות, בעיקר במוזיאונים; יש לה פעם בחודש הרצאה במוזיאון תל אביב לאומנות. עוזרת ונהנית עם הנכדים, משחקת ברידג' (היא מאוד טובה) ונפגשת עם חברות.

הזוית האישית

סבתא יהודית: שמחתי לשמוע על הפרויקט של הקשר הרב דורי בבית הספר של נכדי שי. המפגשים היו נעימים מאוד ומשמחים. בית הספר התארגן באופן מרשים ויעיל והדבר תרם רבות למפגשים. הקשר שלי עם נכדי שי הוא קשר מצוין של אהבה וכבוד והמפגשים עוד העצימו זאת. אני מאחלת לשי ולי עוד שנים רבות של קשר קרוב והרבה נחת ממנו.

שי: אני נהניתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי. הכרתי את סבתא יותר, למדתי דברים על העבר ואני שמח שקיבלתי את הזכות לשמוע את הסיפורים שלה ולהנציח אותם. המורות שלי, יהודית ואילה, עזרו לי לקדם את הסיפור ולעלות אותו לאתר. אני מאחל לסבתא חיים ארוכים ושמחים. ואני מאחל לכל התלמידים שיעברו את התוכנית הזאת אחריי כיף והצלחה כמוני.