מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא דבורה, ונקראתי על שם קרובת משפחה. שם החיבה שלי הוא "דבי".

שם משפחתי המקורי הוא "חזן". לאחר הנישואין שונה למזרחי ובעקבות גירושין שונה בחזרה לחזן. נולדתי בשנת- 1952 בישראל. אני מציינת את יום ההולדת במסיבה עם המשפחה פעם במסעדה ופעם בביתי. כאשר ילדיי נולדו חוויתי את הלידה והזדהתי אתם. אני הילדה הצעירה מכל אחיי. קיבלתי יחס מאוד שונה משאר האחים, הייתי מאוד מאוד מפונקת. יש לי שני אחים ושלוש אחיות.

שמות האחים:  האח הבכור- שמואל והשני רפי. שמות האחיות: שושנה, מרים, ויהודית. הקשר שלי עם אחותי יהודית הוא הקרוב ביותר ואנחנו חברות קרובות המשתפות אחת את השנייה בחוויות שונות.

ילדותי:

גדלתי בשכונת "נחלת שבעה" שבירושלים ולאחר מספר שנים עברנו לגור באזור ככר הדוידקה. נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז ירושלים, שהוקמה בשנת- 1869 (תרכ"ט) כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" – ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. הייתה זו השכונה השלישית שנוסדה במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל.

נחלת שבעה בשנות ה- 50

בתי כנסת בנחלת שבעה

ישנו אירוע מיוחד מהילדות שלי שברצוני לספר עליו והוא מלחמת ששת- הימים, בשנת- 1967. כאשר פרצה המלחמה הייתי בבית- הספר, אבי, זכרונו לברכה, בא לבית-הספר לקחת אותי ובריצה תוך כדי יריות שנשמעו ברחוב הגענו הביתה. מאחר ולא היה לנו מקלט בבניין, כל השכנים שהו אצלנו כל תקופת המלחמה.

אבי ז"ל שהיה מאוד סקרן כאשר היה שומע את המטוסים ואת הטנקים  העוברים ברחוב, היה עולה לגג ללא פחד וצופה ב"חוויה". מאחר והייתי מפונקת בילדותי כולם פינקו אותי מאוד. בשכונת "נחלת שבעה" היו לנו שני חדרים, המטבח והשירותים היו מחוץ לבית והיינו שישה נפשות. גרנו ליד צרכנייה שהייתה בקארוון. הייתה לי בובה שהייתי קשורה אליה מאוד והייתי הולכת לישון איתה בלילה. מאחר שהמצב הכלכלי בבית היה קשה, הערכתי כל חפץ שקנו לי. נעליים שהפכו להיות קטנות, אבי ז"ל גזר לנו את קדמת הנעליים על מנת שרגלינו יהיו משוחררות. רק בערב שבת ובשבת היינו אוכלים בשר ודגים.

תחביבים ומנהגי ילדות:

אהבתי מאוד לשחק בשכונה, במיוחד לקפוץ בחבל ולשחק מחבואים. הייתי בחוגים אחר הצהריים: חוג מלאכה ומקהלה. בתור מאכל מיוחד אהבתי מאוד את הדגים שאימי בישלה במיוחד בערב שבת. כילדה הייתי שמנה כי מאוד אהבתי לחם ואת "הרך" של הלחם הייתי לוקחת איתי למיטה ולפני השינה הייתי לועסת וכך הייתי נרדמת. אהבתי מאוד את השיר "אלי אלי שלא יגמר לעולם" (של חנה סנש) שהיינו שרים במקהלה במיוחד בערבי זיכרון, אני זוכרת את המילים: "אלי אלי שלא יגמר לעולם, החול והים רשרוש של המים ברק השמים תפילת האדם".

בתקופת ילדותי שיחקתי בגומי (היום בודדים מכירים את המשחק הזה) ובמשחק מחניים. משחק הגומי התנהל כך: מולי עמדה עוד ילדה כאשר כל אחת מאיתנו משחילה את הגומי מסביב לשוקיים וילדה נוספת עמדה במרכז וניסתה לדרוך על הגומי כאשר דרגת הקושי עולה משלב לשלב. הייתי בגן "אשכולי". למדתי בבית ספר יסודי בבר- אילן (בית ספר שלא קיים כיום) ובית ספר תיכון למדתי ב"אוולינה דה רוטשילד". הזיכרון הכי חד שלי מהגן היה חג- החנוכה שבו הגננת השחילה חוט מסביב לסביבון ענק והיינו צועקים "רד סביבון" ואז הייתה מורידה את הסביבון ובתוכו היו מלא ממתקים.

בבגרותי:

האירוע הכי משמח שאני זוכרת מגיל ההתבגרות זה מבחן שעברתי בהצלחה. היה זה מבחן בכיתה ח' שקבע לאיזה בית ספר תיכון נעבור ואותו עברתי בהצלחה. האירוע הכי עצוב שעברתי בתקופת בגרותי היה: סבתי מצד אבי הייתה גרה איתנו בבית במשך תקופה מסוימת והיא נפטרה.

מקום העבודה הראשון שעבדתי בו היה משרד רואי- חשבון, ותוך כדי עבודתי הלכתי ללמוד קורסים בהנהלת- חשבונות. אני מאוד אוהבת את המקצוע ונהנית מהעבודה. כיום אני עובדת במשרד המשפטים בתפקיד מנהלת- חשבונות. אני עובדת במשך- 45 שנה ואני לקראת פרישה. בפסח אני חוגגת עם אחותי יהודית ועל מנת להיזכר בשורשים ובהורים אנו נוהגות לשיר שירים במרוקאית. אני אוהבת מאוד את החגים: ראש- השנה, סוכות, ופסח אלו חגים המזכירים לי את הילדות.

הייתי בלהקת מחול "הורה" וגם במקהלה של בית-הספר וחוגים אלו גרמו לי להמון סיפוק. ישנו ארוע מיוחד שחרוט בזכרוני: לפני כ-15 שנה. אבי, זכרונו לברכה, כאשר גסס בבית- החולים הוא אמר את כל ספר התהילים בעל- פה וכשהיה לא רגוע וסבל אחותי, יהודית, הקריאה לו פרק מסוים בתהלים, דבר שגרם לו לרוגע.

דברים שאוהבת לעשות:

יצאתי לחו"ל והייתי במדינות רבות: יון, תאילנד, ספרד, וויאטנם, קמבודיה, סלובניה, קרואטיה וסין כשמטרת הביקורים היו נופש. אני אוהבת לרקוד ריקודי שנות השישים, לשיר ולעשות ספורט (אני מנויה בחדר כושר). ישנה פעילות שאתגרה אותי והותירה את חותמה עלי והיא: כשטסתי לסין, טיפסתי את החומה הסינית כ-700 מדרגות וזו הייתה חוויה נדירה.

הקמת משפחה:

הכרתי את בעלי כאשר עבדתי במשרד רואי- חשבון. התחתנו בשנת- 1973, בהיותי בת- 20. החתונה התקיימה ב"אולמי אפריון" ויש תמונות מהחתונה. כשהייתי בת- 25 נולדה בתי הבכורה- חני (שנקראת על שם חמותי זכרונה לברכה). במהלך השנים נולדו לי ילדים ונכדים ולשמחתי כולם גרים בארץ: יש לי ארבעה ילדים, הבת הגדולה- חני גרה בקסטל, רויטל- גרה בראשון לציון, דיקלה- גרה בראש- העין ודודי- גר בקסטל. יש לי ארבעה ילדים וחמישה נכדים. המפגשים שלנו הם אחת לשבועיים שלושה והם גורמים לי לסיפוק רב.

לימודים ועיסוקים:

אני עובדת במשרד המשפטים. משרד המשפטים הוא המשרד הממשלתי האמון על עשיית צדק ושירות הציבור בתחומי המשפט של מדינת ישראל. המשרד אמון על שורה ארוכה של נושאים ותחומי פעילות משפטיים ומקצועיים שונים, ובין תפקידיו העיקריים: ארגון מערכות בתי המשפט, בתי הדין וההוצאה לפועל, הכנת נוסח החקיקה הממשלתית, ליווי החקיקה הפרטית ופרסום הרשומות, ייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדיה, אכיפת החוק הפלילי באמצעות מערכת התביעה הכללית, ייצוג המדינה בפני ערכאות שיפוטיות ומעיין שיפוטיות וביצוע חוקים ששר המשפטים ממונה על ביצועם, ובכלל זה מתן שירותים משפטיים ואסדרה בתחומים משפטיים ומקצועיים מגוונים.

סיימתי רק- 12 שנות לימוד מאחר וילדיי היו קטנים. בצעירותי שאיפתי הייתה לסיים את בית- הספר התיכון במגמה לבורנטית, אך מאחר והמגמה נסגרה נאלצתי להפסיק ללמוד בה. מנסיוני הרב, הלימודים הם בדרג עליון והיום ללא לימודים וללא השכלה גבוהה אין אפשרות להתקדם בשום מקום עבודה.

כיום אני עדיין עובדת ושאיפתי היא להמשיך לעסוק בספורט ובפרישה בעזרת ה' להתנדב בבתי- אבות, כדי להחדיר בהם את המודעות לספורט (עד כמה שהזקנים יוכלו להתעמל) ולגרום להם לשמחה.

הזוית האישית

סיפורה של דבורה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס נאות תמר, בסיוע המורה המלווה שושנה קירשנבוים