מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ג'קלין נולדתי במרוקו במשפחה מורחבת וחמה.

כשהייתי בת שבע אני ואחים שלי אהבנו לצאת ולשחק מחוץ לבית ותמיד היינו שומעים את הערבים צועקים ומשתוללים עם האבנים והנפצים. אמא של תמיד אמרה לי להתרחק. כל הזמן היינו שומעים אבנים וידענו שזה הם וכל הזמן ברחנו כי היינו ילדים. אף פעם לא קרה שום דבר מיוחד אבל תמיד פחדנו וברחנו.

אמא אהבה להגיד לי ששקט שווה זהב ואם אני לא אעשה רעש אז הם לא יבואו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי", בגימנסיה העברית. תש"פ (2020). המורה המוביל – אלירן דיין.