מאגר סיפורי מורשת

בלהה טל נולדה במושב שדה יעקב יישוב חקלאי של ה"מזרחי" בשנת 1943.

הבתים שקיבלו באותם ימים מהמחלקה להתיישבות היו מאד קטנים, והיות שלא היו בהם מקלחות כל התושבים היו צריכים להתקלח במקום בו קילחו את הפרות, ולמרות כל הקשיים, בלהה מספרת שהילדות בשדה יעקב הייתה נהדרת. הילדים  היו עוזרים במשק ובעבודות החקלאיות של הבית. בשביל להגיע ממקום למקום ולקנות מזון ומוצרים אחרים, הם  נסעו  ברכבת העמק הישנה, והאיטית עד חיפה. בלהה מספרת שעד  שהיו חוזרים הגבינה הייתה מתקלקלת .

היו הרבה בדיחות על האיטיות של רכבת העמק, כך סיפרו למשל שמי שרצה להתאבד על ידי שכיבה על הפסים, היה מת מחום עד שהרכבת הייתה מגיעה.

משפחתה של בלהה אימצה לביתם ילדה מילדי טהרן. ילדי טהראן הוא הכינוי שניתן לקבוצת ילדים ניצולי שואה שהועברו מפולין לטהראן שבאיראן, ולאחר מכן הועלו לארץ ישראל בשנת 1943. היו אלו לרוב ילדים ממזרח אירופה, אשר משפחותיהם נספו במלחמת העולם השנייה, והסוכנות היהודית אספה את כל הילדים למרכז קליטה בטהרן, ומשם העלתה אותם לארץ. לדבריה, כניסתה של הילדה לביתם היתה מאד משמעותית לבלהה ולמשפחה.

לבלהה היו מספר דמויות משמעותיות אשר השפיעו על חייה:

אחת מהן היה המורה שלה, אשר היה לה דמות חשובה. באחד הימים היה להם, התלמידים, יום חופשי מבית הספר, וכל הילדים הלכו ביחד לגורן של המושב. בסוף היום המורה חיפש אותם, וכשמצא אותם בגורן – הצטרף אליהם וסיפר להם סיפורים.

עם הגעת מועד הגיוס לצה"ל, בלהה התגייסה והיתה מורה חיילת. בתפקידה זה היא הרגישה שסייעה רבות לחיילים שהיה להם קשה בצבא, ותרמה תרומה משמעותית למדינה.

עם הזדקנות הוריה, הם החליטו למכור את המשק החקלאי שלהם. באחד הימים הגיע למשק בחור צעיר, כדי לקנות ברזלים למשק שלו. וזו היתה אהבה ממבט ראשון.

בהמשך, בלהה עבדה כמורה וכספרנית בנווה עמיאל. היום בלהה גרה בכפר יהושע. בלהה מאד אוהבת ליצור בפסיפס.

הזווית האישית

דניאל סוקניק, אריאל וינטר, אורי וורשאור : היה לנו תענוג ענק לראיין את בלהה, למדנו והחכמנו המון,  אז תודה רבה לך בלהה.