מאגר סיפורי מורשת

ילדות 

שמי גילה תמיר, נולדתי ב-1944 בישראל. הייתה לי ילדות מאוד שמחה ומאושרת. מיום היוולדי כשאמי הגיעה הביתה לקיבוץ גת מבית היולדות ברחובות. היא מסרה אותי למטפלת התינוקות. זה היה בית ילדים רק לתינוקות. מכיוון שלא היו מספיק מיטות של תינוקות שמו אותי עם עוד תינוק שנולד שבועיים לפני. לא גרנו בבית של ההורים אלא בבית הילדים עם עוד ילדים. בגן הייתה לנו גננת ומטפלת. עם אימא ואבא בעצם היינו רק כשעתיים אחר הצהריים, ובערב היו מחזירים אותנו לבית הילדים לארוחת ערב ולשנת לילה. בבוקר הייתה מעירה אותנו המטפלת, עוברת על יד כל ילד מלטפת קצת, עוברת בפרוזדור ושרה לנו. וכך לאט לאט כל אחד קם מהמיטה התלבש וניגש לשתות כוס תה או חלב ואחר כך הגננת מכנסת את כל הילדים, מספרת סיפור, משחקים משחק או שניים והולכים לאכול ארוחת בוקר בבית הילדים. בתקופת הגן  זכורים לי הרבה משחקים וסיפורים, פעילות בגן – מציירים, צובעים, ויוצאים לטיולים בטבע עם הגננת. כמובן גם ארוחת צהריים וגם מקלחות וגם ארוחת ערב ושינה הכל בבית הילדים עם המטפלות.

"בחברת הילדים" בבית הספר, עדיין גרים בבית הילדים וגם הכיתה בבית הילדים. המורה – מחנך מעביר את כל הנושאים. איתו גם יוצאים לטיולים בטבע תוך כדי לימודים. בהפסקות ובכל שעה פנויה משחקים על מגרש המשחקים משחקי כדור, תופסת, ים יבשה, הקפות, תפסוני, גנבת הדגל, חמש אבנים, גולות ועוד… בקושי הגענו לחדר ההורים. היינו כמו אחים דאגנו ושמרנו אחד על השני.

בית הספר התיכון שנקרא מוסד חינוכי היה בקיבוץ גת יחד עם ילדי גלאון. לימודים, שיעורי בית, חגים, מסיבות, משחקים, ותנועת השומר הצעיר. המון פעולות של תנועת השומר הצעיר, הרבה טיולים בארץ, תקופה שזכורה לי מאוד יפה ומאושרת. עם סיום התיכון התגייסתי לצבא.

צבא

בתקופת השירות בצבא נהניתי מאוד. בהתחלה כמובן טירונות של שישה שבועות מתוכן יצאנו לשבוע של סידרה בשטח של חורשה גדולה, שם קיבלנו את הנשק. ישנו באוהלים ולמדנו להשתמש בנשק. עשו לנו מטווחים ברובה צ'כי וברובה עוזי. כשנגמרה הטירונות התקבלתי לבסיס תל נוף ועברתי קורס בקיפול מצנחים. במשך שנה ושמונה חודשים (זה היה השירות שלי בצבא), קיפלנו מצנחים אמריקאים, צרפתים ומצנחים רזרביים. העבודה הייתה קשה מאוד אבל היו יחסים נהדרים בין הבנות המקפלות, המפקד והרס"ר. עם סיום הצבא חזרתי לקיבוץ. לאחר מספר חודשים גויסתי שוב עם פרוץ מלחמת ששת הימים. הכנו את המצנחים למלחמה. (שלבסוף לא צנחו). קצת לאחר מכן יצאתי לנופש צעירים בנתניה ושם הכרתי את בעלי רפי מקיבוץ העוגן.

חברות ונישואין

אחרי שהכרתי את רפי, התחברנו והתאהבנו, עברתי לגור בקיבוץ העוגן. מזכירות העוגן באו לשכנע אותנו שרוצים לקיים חתונה גדולה בקיץ ושאנחנו נצטרף לחתונה גדולה של כמה זוגות. ואכן הייתה חתונה גדולה ויפה. אבל אחרי ארבעה חודשים התקיימה גם בגת חתונה גדולה וביקשו שנצטרף כי רוצים שנתחתן גם בגת. ואכן כך היה גם בגת הייתה חתונה גדולה. כל הקיבוץ היה מוזמן, הגיעו המון אורחים מבחוץ, היה אוכל בשפע, הופעות וריקודים עד אור ראשון. לאחר שנה נולד בננו הבכור אורי ולאחריו שלושת אחיו גיא, דקל, וגל.

אהבה

כשהייתי ילדה קטנה מאוד אהבתי תכשיטי זהב. כילדה קטנה וגם כיותר בוגרת ביליתי המון אצל המשפחה של אמי בתל אביב. ברחוב בשם אלנבי (שקיים גם היום) היו הרבה חנויות של תכשיטי זהב ועוד… הרבינו לטייל ברחוב הזה אימא אני והדודים וכל הזמן ביקשתי מאימא שלי "אימא תיקני לי שרשרת זהב… אימא תיקני לי טבעת זהב או צמיד זהב…" ואימא הייתה משיבה לי שזה מאוד יקר ושאין כסף לזה. כשהייתי נערה בתיכון המשכתי לבקש מאימא ומהדוד שלי. יום אחד אימא אמרה לי: "תלכי לצבא וכשתסיימי את הצבא תיבחרי לך שרשרת מזהב שמוצאת חן בעיניך ואקנה לך אותה כמתנה לסיום הצבא." יום אחרי שהשתחררתי מהצבא נסענו לתל אביב טיילנו ברחוב אלנבי ומצאתי בחלון ראווה של החנות את שרשרת הזהב שתמיד רציתי. ניגשנו למוכר והסתבר שהיא היתה מאוד יקרה. אמי התקשרה מהטלפון שבחנות לאחיה שיבוא לעזור בקניית השרשרת. עד היום אני זוכרת איך הוא הוציא מכיס המכנסיים שלו "חבילת נייר של כסף" ואמי הוציאה כסף מהארנק שלה. הם  הלכו לצד וספרו את הכסף ונתנו למוכר. אימא סגרה את השרשרת על הצוואר שלי. במשך 50 שנה לא הורדתי את השרשרת, רק כשהתקלקל הסגר שלה ומסרתי אותה לצורף לתיקון הסגר.

הזוית האישית

סבתא גילה: תכנית הקשר הרב דורי שהשתתפתי בה בעבר כבר כמה פעמים עם נכדותיי הבוגרות. כל פעם אני נהנית מחדש. המפגש עם נכדותיי זמן של איכות בפני עצמו, מפגש חברתי מהנה. לשמוע סיפורים כל כך שונים האחד מהשני, על ילידי הארץ, על אנשים מארצות מוצא שונות ועל עליתם ארצה. כל פעם מחדש סיפורים אלו מרגשים אותי – פשוט לשמוע את סיפורה ההיסטורי של מדינת ישראל. עסקנו בפעילויות שונות למדנו ונהנינו נעמי ליהי וסבתא גילה תמיר מהדרכתן הנעימה הקשובה והטובה של יפעת וסיגל. נעמי : נהניתי מאוד. שמעתי הרבה סיפורים שלא הכרתי והרבה כיף עם ליהי וסבתא. הרבה חוויות נעימות, תכנית מעניינת. ובנוסף תמיד אני רוצה ללמוד יותר על העבר של סבתא וסבא. ליהי : נהניתי מאוד עם סבתא ונעמי ולמדתי המון סיפורים חדשים. זה הוסיף לי גם סיפורים של אנשים אחרים שענינו אותי מאוד. אני מאוד נהניתי עם נעמי וסבא בבית התפוצות שהיה מאוד מעניין .